א. האם מולחים את המנחות?

נאמר בפרשתנו: "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח" (ב, יג). משמע שיש למלוח את המנחה כולה.

כן עולה לכאורה גם מרש"י בפסוק ב': "מלא קמצו מסלתה ומשמנה - הא אם קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט לבונה - פסולה". משמע שכשם שהלבונה ניתנת על המנחה לפני הקמיצה, כך גם המלח ניתן על המנחה לפני הקמיצה.

אבל בגמרא במסכת מנחות (כ ע"א) נאמר: "יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח? תלמוד לומר: 'קרבן' - קרבן טעון מלח, ואין מנחה כולה טעונה מלח". פירש רש"י: "קרבן - קומץ". אם כן המלח ניתן רק על הקומץ, אחרי הקמיצה!

יש להוסיף שמה שכתב רש"י בפסוק ב': "מלא קמצו מסלתה ומשמנה - הא אם קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט לבונה - פסולה", מקורו ב"תורת כהנים" כאן (פרשה ט) ובמשנה במסכת מנחות (פ"א מ"ב), ובשני המקומות נאמר: "קמץ ועלה בידו צרור, או גרגיר מלח, או קורט של לבונה - פסל". ומדוע נזכר כאן "צרור"? והרי צרור ודאי אינו צריך להיות במנחה!

אכן הדגיש הרמב"ם בפירוש המשניות שם: "ואמרו: 'גרגר מלח', אל תלמד מכך שהמלח ניתן על כל המנחה, לפי שכבר בארתי לך בברייתא שאינו ניתן כי אם על הקומץ. אלא אמרו: 'עלה בידו גרגר מלח', כמו אמרו: 'צרור', רוצה לומר: אם אירע שנתערב עם הסלת דבר מאלו ויעלה בידו. וכבר קדם לך בסדר הקמיצה שהוא מסלק את כל הלבונה לצד, עד שיקמוץ, ואחר כך מלקט אותה, ונותנה עם הקומץ ומקטיר הכל, ואם היה בכלל הקומץ אבן, או גרגר מלח, או קורט לבונה, נעשה הקומץ חסר".

אם כן המלח אינו ניתן על המנחה כולה לפני הקמיצה, אלא רק על הקומץ, אחרי הקמיצה!

ב. המלח בקרבנות

על הנאמר בסוף הפסוק "על כל קרבנך תקריב מלח", כתב רש"י: "על כל קרבנך - על עולת בהמה ועוף, ואימורי כל הקדשים כולן".

לפי זה יש לשאול: מדוע נכתבה מצוה זו של המלחת הקרבן דווקא בפרשת המנחות?

כתב על כך הרב אליעזר ליפמאן ליכטענשטיין, בספרו "שם עולם" על חומש ויקרא: "נראה מפשט הכתוב שמליחת כל הקרבנות היא מצות עשה בלבד ['על כל קרבנך תקריב מלח'], ו[אילו] לאו 'ולא תשבית מלח ברית אלקיך' רק במנחה אמור, כמו שכתוב: 'מעל מנחתך'. אבל שיטת הרמב"ם ז"ל שכל הקרבנות הם בלאו גם כן. וההבדל בין מנחה ובין שאר הקרבנות שבשאר הקרבנות אף על פי שלוקה – הקרבן כשר והורצה, אבל המנחה נפסלה בכך, כמפורש בדבריו שם (הלכות איסורי מזבח פ"ה הי"ב)".

יש לשאול: מה הסברה לחלק בין הקומץ לבין שאר הדברים העולים למזבח? מדוע הקומץ שלא המליחו אותו פסול ואילו שאר הדברים העולים למזבח שלא המליחו אותם כשרים?

כתב על כך ה"קרן אורה" (מנחות יט ע"ב): "נראה בפשיטות, דבשאר קרבנות, אף על פי שלוקה, הקרבן כשר והורצה, כיון דהדם נזרק כהלכתו, הרי הורצה הקרבן. ואפילו לא הוקטרו האימורין כלל כשר. חוץ מן המנחה, שהמלח מעכב בקמיצה, פירוש: כיון דהקומץ מלח מעכב בו, אם כן הוי כלא הקטיר הקומץ, ונפסלה לגמרי".

כוונתו היא שאף על פי שהקטרת הקומץ על גבי המזבח דומה להקטרת החלבים של הקרבנות על המזבח, אבל באמת היא מקבילה לזריקת הדם בקרבן, כמו שלמדו שארבע עבודות הדם - שחיטה קבלה הולכה וזריקה - נוהגות גם בקומץ: קמיצה, הנחה בכלי שרת, הולכה והקטרה (מנחות פ"א מ"א ומפרשים שם). וקרבן שדמו לא נזרק פסול. כך גם במנחה, אם לא הקטירו את הקומץ - המנחה פסולה. וכיון שהמלח מעכב את הקומץ, הרי שאם לא מלחו את הקומץ - כאילו לא הקטירו את הקומץ, והמנחה פסולה. לעומת זאת אם לא הקטירו את החלבים של הקרבן - הוא אינו פסול. ולכן אם לא מלחו את החלבים של הקרבן - לא גרע הדבר מאשר אם לא היה מקריב כלל את החלבים, שהקרבן כשר.

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושם נקריב את כל קרבנות חובותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.