| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
בלשון השגורה בפינו היום, כל אדם שייך לעם מסוים, איננו מכירים מישהו המשתייך לשני עמים. לעומת זאת, בלשון התורה, המשמעות הלשונית הפשוטה, היא שאדם יכול להיות שייך לכמה עמים, והתופעה דורשת ביאור.
בפסוקים אחדים בתחילת פרשתנו (ויקרא כא) מדובר בכהנים, ונראה שכהן הוא בן לכמה עמים: "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (א); "לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו" (ג); "כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה" (יד); "וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו" (טו). ולא רק הכהנים, שכן בפרשה הקודמת נצטווה כל אדם מישראל: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (יט, טז). וברבים מהמקומות שמדובר בהם על עונש כרת, הלשון היא "וְנִכְרְתָה [הנפש ההיא] מֵעַמֶּיהָ" או "וְנִכְרַת מֵעַמָּיו". ולא רק בחייו משתייך אדם בלשון התורה לכמה עמים, אלא גם לאחר המיתה. על אברהם אבינו נאמר (בראשית כה, ח) "וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו", וכך נאמר גם על יצחק, על יעקב ועל צדיקים נוספים.
פשט הפסוקים בכל המקומות הללו, אינו מחייב הבנה שמדובר בהשתייכות לעמים רבים. ניתן להבין שזו צורת כתיב מלאה של לשון היחיד [אם כי עדיין יש לעיין מדוע ומתי היא מופיעה כך]. אף ניתן להביא לכך ראיה, מדברי יעקב אבינו שאמר לבניו (בראשית מט, כט) "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי", ולא אמר "אֶל עַמַּי", ואעפ"כ מעידה התורה שהוא נאסף אל עמיו (שם לג). כמו כן, כאשר משווים בין פסוקים שונים שנזכר בהם עונש כרת רואים שלפעמים ננקטת לשון רבים, ולפעמים - לשון יחיד. כך נראה גם מתרגום אונקלוס, שמתרגם תמיד 'מֵעַמֵיהּ', כלומר 'מעמו', ולא 'מעמוהי'.
אך לעומת זאת, חז"ל והמפרשים השונים מייחסים במקומות רבים משמעות לתופעת שינוי הלשון מיחיד לרבים. ביסוד ההסברים השונים, מונחת ההנחה שכל אדם משתייך אמנם לעם אחד מסוים מבחינה לאומית, אך ייתכן שגם קבוצות קטנות יותר – שיש להן מכנה משותף מסוים – נקראות 'עַם', וביחס אליהן ייתכן שאדם אחד ישתייך לכמה עמים שונים. כך מבאר 'הכתב והקבלה' (בבראשית כה ח):
'ונראה לי כי מלת עם הנחתו על התאחדות הפרטים שמשתתפים ומצטרפים זה עם זה ע"י נימוס או דת והנהגה או שאר ענין'.
כן מבאר גם הנצי"ב בפרשתנו (כא, א), ש'קיבוץ אנשים במנהג מיוחד נקרא עם'.
נראה להוסיף ביאור וטעם לדבריהם, שיסודה של המילה 'עַם' במילת השיוך 'עִם'. העַם הוא קבוצה של אנשים שהם יחד, זה עם זה בתחום מסוים, במנהגים משותפים וכדומה, ולכן גם קבוצה קטנה נקראת בשם 'עַם'.
נביא בקצרה כמה פירושים שנאמרו בחז"ל ובמפרשים על לשון ריבוי העמים במקומות השונים:
לסיום, נעיר ש'הכתב והקבלה' (שם) מחדש שגם אדם יחיד עשוי להיקרא 'עַם' של מישהו, בגלל התאחדותו עימו.
כך נהוג לכנות אדם יחיד, שעוסק בעניינים ארציים בתואר: 'עם הארץ'.
'הכתב והקבלה' מפרש על פי זה גם פסוק בישעיהו (סג, יא), שנדחקו המפרשים השונים כיצד לבארו. בפסוק נאמר: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ", ומבאר 'הכתב והקבלה', שמשה רבנו עצמו נקרא עַם ד', וזאת לגודל קרבתו ודבקותו בד'!
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרשת בהר | | פרשתנו היא הפרשה המרכזית בתורה שבה מתבארים דיני שנת השמיטה בהרחבה. לאורך כל פרשתנו, שנת השמיטה...
מתוך סדרת השיעורים:
לשון הקודש בפרשה
פרשות אחרי מות קדושים | בפרשת קדושים (יט, טו-יח), נאמרים ברצף כמה 'לאווים', מצוות לא תעשה, השייכות למצוות...
מתוך סדרת השיעורים:
לשון הקודש בפרשה
פרשת שמיני | | הזכרנו כבר בעבר (בפרשת תצוה), שיש מחלוקת בין המדקדקים, האם ישנם שרשים עם פחות משלוש...
מתוך סדרת השיעורים:
לשון הקודש בפרשה
פרשת בהר | פרשת בהר פותחת בדיני שנת השמיטה ושנת היובל. שנת שמיטה נקראת בתורה בדרך כלל 'השנה השביעית'. גם...
מתוך סדרת השיעורים:
לשון הקודש בפרשה