ביו"ט ראשון של סוכות, קוראים בתורה מתוך פרשת 'אמור' את "פרשיית המועדים" שבה מפורטים המועדים, החל בחג הפסח וכלה בחג הסוכות.

 כאשר מתבוננים בפסוקים שעניינם חג הסוכות, מתעוררת מיד שאלה עצומה: לאחר שבפסוקים לד-לו נאמרה מצוות חג הסוכות, נאמרים שני 'פסוקי סיכום כלליים', ביחס לכל המועדים (פסוקים לז-לח), ולאחר מכן, בפסוקים לט-מג, מפורטות מצוות החג. ועוד, בפסוק לט התורה חוזרת על זמן מצוות חג הסוכות פעם נוספת, כאילו לא נזכר כמה פסוקים קודם לכן!

 מפרשים רבים עסקו בשאלה זו, ולא כאן המקום לעסוק בתשובות השונות שניתנו לה [מי שרוצה להרחיב בנושא, מוזמן לעיין בפירושי רבנו בחיי, ובדברי האלשיך הקדוש; ב'עיונים בחומש ויקרא' של נחמה ליבוביץ' וב'הדר המועדים' של הרב איתן שנדורפי]. אנו נתבונן בהערה לשונית בפתיחה המיוחדת של הפרשיה השנייה של חג הסוכות, בפסוק לט, שיש לה השלכות על הבנת כל המשך הפרשיה.

 מילה זו היא המילה 'אך': "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". פתיחה זו מפתיעה, שכן המילה 'אך', כמו המילה 'רק', באה למעט (כלשון רש"י), לציין הוצאת פרט מסוים מכלל, ובד"כ היא עושה זאת לאחר אמירת הכלל, שממנו מוצא הפרט. לדוגמה, בפרשת 'נח' מתואר המבול המוחה את כל האנשים ובעלי החיים, "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ", ואז נאמר היוצא מכלל זה - "וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ז, כג). האם גם כאן, בפתיחת הפרשיה, באה המילה 'אך' למעט? אם לא, מה משמעותה? ואם כן, מה היא באה למעט? בייחוד שקודם לכן נזכר כבר חג הסוכות, בלי מילת ההסתייגות 'אך'!

 המילה 'אך' פותחת גם את מצוות יום הכיפורים: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא" (פסוק כז), וגם שם נשאלת אותה שאלה.

 ישנן דרשות חז"ל שונות שמתייחסות למילה 'אך', ומבארות אותה עפ"י הכלל התלמודי ש'אך - חלק', דהיינו שהמילה 'אך' מלמדת שמה שנאמר לאחריה נוהג רק בחלק מן המצבים. כך דרשו על יום הכיפורים, שהוא מכפר רק לשבים, ולא לשאינם שבים (שבועות יג ע"א, כריתות ז ע"א), ועל חג הסוכות למדו שקרבן חגיגה קרב רק כאשר יו"ט חל באחד מימות החול ולא בשבת (כפי שמביא רש"י על הפסוק). אך כמדומני שדרשות אלו אינן מבארות את פשט הפסוק, שכן פשט המילה 'אך' הוא למעט ימים אלו מימים אחרים, ולא למעט את הדינים הנוהגים בהם.

 הרמב"ן מציע הסבר נוסף ל'אך' בדרך הפשט. לפי דבריו, משמעות המילה 'אך' דומה למשמעות המילה 'אכן', ושתיהן באות 'לאמת הענין', כלשונו. לדוגמה, לבן אומר ליעקב "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה" (בראשית כט, יד). הסבר זה קשור למשמעות המילה 'אך', הבאה למעט, שכן האימות אכן מוציא פרט מכלל - הוא מצמצם ומדגיש בחינה אחת מבחינות אחרות. בדוגמה הנ"ל, נראה שלבן התכוון להדגיש בדבריו את הקשר המשפחתי ביניהם, שהוא הסיבה האמיתית להתנהגותו החביבה כלפי יעקב וקבלתו אל תוך ביתו, ולא מניעים אחרים.

 אך פרשנים רבים מבארים את המילה 'אך' בפסוק לט כפשטה, שחג הסוכות אכן יוצא מכלל החגים, ביחס לשלושה 'מעגלי זמנים' שהוא שייך אליהם:

• ביחס לשלושת הרגלים, שסוכות הוא האחרון שבהם. כך לדוגמה מפרש רבנו מיוחס, שאף שכולם הם 'מקראי קדש' ויש בהם קרבן - דווקא בו צריך לשמוח בסוכה ובלולב.
• ביחס ל'חגי תשרי', שסוכות הוא האחרון שבהם. כך לדוגמה מפרש הרשב"ם, שבניגוד לר"ה ויוה"כ שבאים לזיכרון ולכפרה – חג הסוכות הוא זמן של שמחה והודאה לד'.
• ביחס לכל המועדים. לענ"ד זהו הכיוון המתבקש בפשט הפסוקים, שכן כאמור הוא נזכר לאחר פסוקי הסיכום של כל יתר המועדים.

 האלשיך הקדוש מבאר שדווקא חג הסוכות הוא 'חג ד'', כפי שנאמר בהמשך הפסוק, והפתיחה של הפרשיה במילים "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי", מדגישה ש'חג ד'' הוא דווקא בזמן זה, שכן בו הייתה שמחה לד' לאחר שקיבלנו את הלוחות השניים, כאשר נתרצה לנו ביום הכיפורים וציווה אותנו על המשכן, וכך גם בכל שנה, דווקא לאחר שאנו נטהרים מחטאינו ביום הכיפורים ומטפלים ארבעה ימים בצורכי מצווה, 'יש לו יתברך שמחה. נמצא שהוא חג ה', כאלו הוא יתברך חוגג, ואנו חוגגים חגו ושמחים בשמחתו'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.