בפרשתנו, פרשת וירא אנו קוראים אודות גירוש הגר, שפחת שרה ובנה ישמעאל. היה זה בעקבות דרישת שרה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (כא, י). זו הפעם השניה שאנו רואים את השפעת נוכחותה של הגר על מערכת היחסים שבין אברהם לשרה. זוכרים אנו שבפרשה הקודמת כתבה התורה את דברי שרה לאברהם: "חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ (טז, ה). במאמר זה נעמוד על תגובותיו והתנהלותו של אברהם בעקבות דברי שרה.

וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ

לאחר שחלפו שנים רבות ושרה לא נפקדה, הציעה לאברהם: "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (טז, א). הגר הרשתה לעצמה לזלזל בשרה, כפי שכותבת התורה: "וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ". מדוע הגר זלזלה בכבודה של שרה? מבארים חז"ל: "והיתה הגר אומרת להם: שרי גברתי אין סתרה כגלויה (=הפנימיות שלה, שמוסתרת מבני האדם ואינה גלויה לכולם, אינה דומה להנהגתה החיצונית, שגלויה לכולם), נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה" (מדרש רבה מה, ד).

בעקבות דברי הגר, פונה שרה לאברהם ואומרת: "חֲמָסִי עָלֶיךָ, אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ. יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ". פירושים רבים נכתבו לבאר את דבריה של שרה. נביא את ביאורו של רבי מאיר שפירא מלובלין, שמסביר שהגר זלזלה בשרה וטענה שאינה צדקנית כפי שמראה עצמה, ולראיה הביאה, שהיא עצמה נפקדה מיד, לעומת שרה שלא נפקדה.

הגר לא הביאה פרט אחד בחשבונה, ששרה לא נפקדה רק משום צדקתה, משום שהקב״ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. שרה שמעה את הדברים, וברוב ענוותנותה לא יכלה להגיב לדברי הביזוי שהטיחה בה הגר אמתה, אך היתה לה טענה כלפי אברהם, מדוע הוא שותק ואינו מגיב לדבריה של הגר ומבהיר את המציאות לאשורה. על כך משיב לה אברהם: "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ, עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ".

אברהם ענה לה שלא הוא הגורם לזלזול. הוא לא מנע מהגר מלעבוד את שרה. הוא גם לא כיבד את הגר יותר משרה, וממילא לא הוא הגורם לזלזול. לטענת שרה הציע אברהם: "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ", כאומר: היא שפחה שלך באופן מלא, ולכן אין חמסך מוטל עלי להענישה. במילים אחרות, איני מתערב בענין זה "עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ". מה עשתה? "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי", ועל כך כותב רמב"ן: "חטאה אמנו בעינוי הזה".

הדרישה לגרש   

האירוע השני התרחש מעל עשור לאחר מכן. "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (כא, ט). מבלי להתייחס לביאור הצחוק וטיבו, תגובתה של שרה היתה נחרצת. בניגוד למקרה הקודם, הפעם דרשה במפגיע לגרש את הגר: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ. משראתה שרה את התנהגות ישמעאל, הדגישה את מעשיו השליליים באמרה 'בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית', שעשה מעשים שאופייניים למצרים, שטופי הזימה. מסיבה זו דרשה שרה שאברהם יגרש אותם, כדי שיצחק לא ילמד ממעשיו הרעים.

בהשוואה בין המקרה הקודם לנוכחי, צפה ועולה האקטיביות של אברהם ושרה. בפרשת לך לך שרה רק אמרה לו: "חֲמָסִי עָלֶיךָ", ובתגובה השיב לה אברהם: "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ, עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ". כל זאת, ללא פעולה מעשית.

לעומת זאת, לאחר שצחק ישמעאל  עם יצחק, אנו רואים תגובות שונות בתכלית. הן הרבה יותר דינמיות. שרה דורשת "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ", למרות שנראה כמעשה קשה ואכזרי. מדוע? שרה חששה שלאחר פטירתם תשלוט ביצחק השפעת הגר וישמעאל, בנה הבכור, ולכן תבעה להרחיק את שניהם. לא בכדי חוזרת שרה ומכנה אותם בכינוי ולא בשמם. כשאמרה לאברהם "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי" (עיל טז, ב), הציעה שרה מתוך רצון של "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה", מתוך תקוה שתוכל לחנך ולהשפיע על ישמעאל , הבן שנולד. אולם בהתנהגותה, הוכיחה הגר, שאינה מתאימה להישאר בביתה של שרה.

הקושי

מה תגובת אברהם? לאחר שכתבה "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם", הוסיפה התורה את שלוש המילים "עַל אוֹדֹת בְּנוֹ". מדוע? להדגיש את ההבדל שבין היחס של שרה לישמעאל, לבין יחסו של אברהם לישמעאל. שרה מייחסת אותו רק לאמו "בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית", ומנתקת מייחוסו לאברהם. היא אומרת לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה". בעוד אברהם מתייחס אליו כאל בנו: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ". עם כל הקושי הכרוך בגירוש הגר, היה לו הרבה יותר קשה "עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".

על כך אמר לו הקב"ה: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ", על שאתה נאלץ לגרשם. הויכוח בין אברהם לשרה לא התחיל האם לגרש או לא, זו היתה התוצאה. התנהל ביניהם פולמוס ארוך איך להתייחס לישמעאל. שרה ייחסה אותו רק לאמו "בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית" (לעיל פסוק ט), וגם דרשה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת..." (לעיל פסוק י), בעוד אברהם התייחס אליו כאל בנו, "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".

עוד הוסיף הקב"ה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ", גם ביחס לישמעאל, כפי שאמרה שרה: הוא בנה (של הגר ומתייחס רק אליה) ולא בנך, 'כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע', לרשת אותך ולהיקרא ההמשך שלך.

בצדקותו הרבה, עשה אברהם כמה פעולות, חלקן נגד רצונו, כדי למלא את הוראת הקב"ה במלואה. החל מהשכמתו קום לשלח את הגר ובנה "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר...". אברהם לא הניח לה לאכול בביתו טרם צאתה לדרך. הוא שילח אותה, מבלי שנתן לה כסף. "וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם", אברהם צייד אותה רק במצרכים הבסיסיים ביותר. הוא גם לא ליוה אותה, כפי שנהג לעשות עם אורחיו, כולל הנכרים, וגם לא שלח איתה מי מעבדיו שיסייע לה בדרך. בפעולות אלו הראה לה שמגרש אותה משום שהסיתה את בנה לצחוק וללעוג.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.