עם הסתלקותו של יעקב אבינו, בחיר האבות, ניצב יוסף באחד הצמתים המורכבים בחייו. היה זה בשיא כוחו המדיני של יוסף, לאחר שנים של הנהגה מוצלחת ויציבות כלכלית שהעניק למצרים, תוך שהוא זוכה לאמון מוחלט מצד פרעה. פטירת יעקב לא היתה רק אובדן אישי כבד, אלא מבחן מנהיגות עליון: כיצד יגיב פרעה, המלך שראה ביוסף את "המציל הלאומי", לבקשתו לעזוב את מצרים, ולו לזמן קצר, כדי לקבור את אביו בארץ כנען. כאן עמדה למבחן מערכת היחסים האמיתית שבין יוסף לפרעה.

בקשת המשנה למלך

יוסף מבקש רשות: "אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה" (נ, ה). נשאלת השאלה, מדוע נזקק יוסף לבקש רשות מפרעה? הרי הוא המשנה למלך, ופרעה הרעיף עליו סמכויות נרחבות: "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי... נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם... וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, מ–מד). וכי מי שמכהן כאישיות השנייה במעלה בממלכה, זקוק לפנות כעבד נאמן המבקש אישור לצאת את גבולות הארץ?

ניתן להציע לכך שני ביאורים: א. מאחר שפרעה מינה את יוסף להיות "המביא והמוציא" בממלכה, העריך יוסף שפרעה יתקשה להסכים שיעזוב את מצרים, מחשש שמא יישאר בארץ כנען, כשכל סתרי המדינה וכוחה בידו. ב. יוסף חשש ללזות שפתם של המצרים, שיאמרו שהוא כפוי טובה ובוגד באומה שהעלתהו לגדולה, בכך שהוא נוטש אותם בעת הזאת. על כן הדגיש יוסף בבקשתו: "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי... שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי", כדי להבהיר שאין זו "פרישה מרצון", אלא קיום שבועה חמורה שהטיל עליו אביו.

הפניה לבית פרעה

למרבה הפליאה, יוסף המשנה למלך, אינו פונה ישירות אל פרעה. התורה מתארת: "וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר... דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר" (נ, ד). מדוע נזקק יוסף למתווכים ולא שוחח עם פרעה פנים אל פנים? בפשטות מסבירים חז"ל: "ולמה לא נכנס הוא? שאין אָבֵל נכנס בפלטין של מלך" (מדרש רבה ק, ד). אולם נראה שיש כאן סיבות עמוקות יותר, המעידות על אופן התנהלותו של יוסף מול פרעה.

רש"ר הירש מבאר כי יוסף ביקש לגשש את השטח בדרכי עקיפין, מחשש שמא בקשתו תידחה. בפניה דרך "צד שלישי", נשמר כבודם של שני הצדדים למקרה של תשובה שלילית. הסבר נוסף מובא בשם מרן שר התורה, רבי חיים קניבסקי זצ"ל: יוסף ידע שאם יפנה ישירות, פרעה עלול להשיב לו שאינו רשאי לעזוב את מצרים, אפילו לזמן קצר, שכן המערכת תלויה בו ובלעדיו הכל עלול "להתמוטט". לכן שלח שליחים, ביודעו שפרעה יבוש להודות בפני זרים שתלותו ביוסף כה מוחלטת, וממילא לא יוכל לסרב לבקשה.

כוחה של השבועה

הנימוק שהעלה יוסף בפני פרעה הוא השבועה שהשביע אותו אביו. הוא ידע שבעולם המושגים של פרעה, ה"שבועה" היא הערך היחיד שיכול לגבור על כל שיקול מדיני. כך למדים אנו מדברי חז"ל בפסיקתא זוטרתא, המבארים מדוע פתח יוסף את דבריו בשבועת אביו.

כשמינה פרעה את יוסף, התרעמו המצרים על המלכת "עבד שנקנה בעשרים כסף". פרעה השיב להם שרואה בו "גווני מלכות" ובקיאות בשבעים לשון. באותו לילה לימד אותו גבריאל את 70 הלשונות, ויוסף אף הוסיף עליהם את "לשון הקודש" שאותה פרעה לא ידע. פרעה השביע את יוסף שלא יגלה את נחיתותו זו, כדי שלא יאמרו שיוסף גדול מהמלך.

כשבא יוסף לבקש את אישור פרעה לצאת לארץ כנען, רמז לפרעה במילים "אבי השביעני", אם תורה לי להפר את שבועת אבי, הרי שגם השבועה שנשבעתי לך, שלא לגלות את סוד הלשונות, עלולה להתבטל. "אמצעי לחץ" זה פעל את פעולתו, ופרעה אישר: "עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ".

בפסוקים אלו לימד אותנו יוסף הצדיק יסוד חשוב: ניתן להיות חלק מהנהגת המלכות, להיות נאמן ומסור לתפקיד, ובד בבד להבהיר שהמחויבות לשורשים ולאבות קודמת לכל צו. זוהי הנהגה אמיתית, היודעת מתי לפעול בתוך המערכת ומתי לעמוד על שלה בתוקף ובנחישות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.