בפרשה הקודמת קראנו שמאחר ולא היו להם ילדים, הציעה שרה לאברהם: "בֹּא נָא אֶל  שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (טז, ב). כפועל יוצא מהצעה זו נולד ישמעאל.

והנה בפרשתנו אנו רואים שמערכת היחסים התשנתה לחלוטין. עד כדי שלמורת רוחו של אברהם שרה דורשת ממנו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". תגובת אברהם טבעית, כאב שאוהב את בנו: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ", ולא ממהר למלא את בקשת שרה. רק לאחר שהקב"ה "מתערב" ומכריע לפעול כדברי שרה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". ואכן אברהם עושה זאת.

שינוי ביחס שרה להגר

על כך כמה תמיהות: הכל התחיל בעקבות "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". אם ישמעאל לא נהג כשורה, מדוע לגרש גם את אמו, שהיתה שפחה נאמנה בבית אברהם ושרה? מלשונה של שרה משמע שמערכת היחסים "עלתה על שרטון", עד כדי ששרה אפילו לא נוקטת בשמותיהם, אלא אומרת לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". מדוע בלשון זו, וכי אין להם שמות?

פליאה נוספת, אברהם היה ידוע ביחסו המיוחד לאנשים. בתחילת הפרשה קראנו אודות הכנסת האורחים שכה היתה חשובה לו, עד שביום השלישי למילתו רץ לחפש אורחים בחום היום. ושיוצאים ממנו, הוא הולך ללוות אותם. לעומת זאת, כשנדרש למלא אחר דרישת רעייתו, הוא משלח את הגר ובנה, ולא מלווה אותם, מדוע?

בן הגר המצרית מצחק

השמחה לרגל לידת יצחק היתה בעיצומה. על הפסוק "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (כא, ח), דורשים חז"ל: "רבי יודא ב"ר סימון אמר: גדול עולמים היה שם, רבי יודן בר מספרתא אמר: ... גדולי עולם היו שם... אמר רבי יהודה ברבי סימון: משתה גדול משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם..." (מדרש רבה נג, י).

ובסמוך, בפסוק הבא נכתב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". מה פשר צחוק זה של ישמעאל? חז"ל עומדים על מעשיו החמורים של ישמעאל ודורשים את המילה 'מְצַחֵק': "דרש רבי עקיבא: אין מצחק אלא גילוי עריות..., מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן. תני רבי ישמעאל אומר: אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים..., מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים..." (מדרש רבה נג, יא).

האמה הזאת ואת בנה

מה המיוחד בראיית שרה? מדוע נסמך פסוק זה למשתה? מבאר המלבי"ם שבעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ. ביאור המילים 'אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם', ישמעאל כמו ליצני הדור, לעג על כך שמאבימלך התעברה שרה, והתפאר שרק הוא נולד מאברהם. ברוב חכמתה הבחינה שרה שלצחוק זה הסיתה אותו אמו, שחרה לו מאד שאברהם מעדיף את יצחק על פני ישמעאל.

שרה הכניסה לביתה את הגר כשפחתה ואף המליצה לאברהם, שתלד לו ילדים. אך משנוכחה לראות שהגר התנהגה בחוסר נאמנות בסיסית, גמלה בליבה החלטה שיש לגרשה. ולכן פנתה לאברהם ואמרה לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". בדבריה הדגישה שרה את הבוז והזלזול שלה כלפי הגר ובנה, ולא התייחסה אליהם בשמותיהם, כי אם בכינוים ובתצורה משפילה. בכך נתנה דגש לעובדת היות הגר שפחה, כמו גם היחס לבנה כאל בן האמה, ולא ישמעאל או בנו של אברהם.

וירע הדבר... על אודות בנו

התורה מדגישה את ההבדל שבין גישתה של שרה לישמעאל, שמייחסת אותו רק לאמו "בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית", ומנתקת אותו מייחוסו לאברהם, וכך גם אומרת לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה", בעוד אברהם מתייחס אליו כאל בנו – "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ". עם כל הקושי הכרוך בגירוש הגר, היה לו הרבה יותר קשה "עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".

עם זאת, בצדקותו הרבה, עשה אברהם כמה פעולות, חלקן נגד רצונו, כדי למלא את הוראת הקב"ה במלואה: החל מהשכמתו קום לשלח את הגר ובנה. הוא לא נתן לה כסף, אלא רק לחם ומים, כמצרכים בסיסיים ביותר. את כל הפעולות עשה אברהם בעצמו, ולא על ידי שליח. אברהם שלח אותה מיד בבוקר, ולא הניח לה לאכול בביתו טרם צאתה לדרך. יתירה מכך, בשונה ממנהגו, אברהם לא ליווה אותם, כפי שעשה עם אורחיו, אפילו הנכרים. הוא גם לא שלח איתה אחד מעבדיו שיסייע לה בדרך. המשותף לכל פעולותיו של אברהם שהראה לשרה שעושה הכל ומגרש את הגר משום שהסיתה את בנה לצחוק וללעוג לשרה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.