ידוע הדבר, שמים הם אחד המצרכים הכי חיוניים לנו. מלבד העצמים הדוממים, כל מדרגות המציאות (המפורסמים בר"ת 'דצח"מ' – דומם, צומח, חי ומדבר) זקוקות למים כמעט כמו אוויר לנשימה: הן הצמחים, הן בעלי החיים והן האדם. למעשה, כל בעל חיים מתקיים ע"י שתיית מים, וגם מזונו הוא או מצמחים הגדלים ע"י מים, או ע"י מבעלי חיים, שגדלים באופנים הנ"ל ממים. לכן ללא מים לא תתכן צורת חיים.

  לכן בחג הסוכות אנו נידונים על המים, ומרצים בארבעת המינים הגדלים על מים, ומנסכים מים על המזבח, כדי שיתברכו לנו גשמי שנה, ובשמיני עצרת מתחילים להזכיר את הגשמים, שכן ארץ ישראל "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים יא, יא).

  לא פלא הוא, שהמים תופסים מקום נכבד גם בתחילת פרשת בראשית. המים נזכרים כבר בפסוק השני בתורה, בתור דבר יסודי, שקיים מראשית הבריאה, בעוד הארץ היתה תוהו ובהו: "וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", וביום השני, המים הם הנושא העיקרי: ד' עושה רקיע להבדיל בין המים שמתחתיו למים שמעליו, וקורא לו שמים על שם המים[1]. ובפרשת נח, מי המבול הם הנושא המרכזי כמובן.

  מדוע המים נקראים מים?

במילה 'מים' יש משהו מיוחד: סיומת 'ים'. סיומת זו מצויה לרוב, בצורת הרבים של עצמים שונים (בדרך כלל כאשר צורת היחיד שלהם היא בלשון זכר). דוגמאות מהפרשה: על המאורות נאמר שהם יהיו לאותות "וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (א, יד); בהמשך נזכרים "כּוֹכָבִים" (שם, טו) ו"הַכְּרֻבִים" (ג, כד). כמו כן, זו היא הסיומת של התארים ושל הפעולות המיוחסות לרבים,

  יש להבחין בין שתי צורות ניקוד שיש לסיומת זו: בכל הדוגמאות שהבאנו, הסיומת 'ים' מצויינת בחיריק תחת האות שקודמת לה, דהיינו האות האחרונה במילה שללא הסיומת. זו צורת הסיומת הנפוצה. אך ישנן מילים, שבהן האות י' נושאת את החיריק, והאות שלפניה מנוקדת בקמץ או בפתח. כך לדוגמה במילים "יָדַיִם", "רַגְלָיִם", "כְרָעַיִם". גם המילה 'מים' לכאורה שייכת לקטגוריה זאת, שכן האות מ' מנוקדת בקמץ, והחיריק נמצא תחת היוד.

  מה משמעות ההבדל בין שני הניקודים הללו?

כיוון מתבקש עולה מהתבוננות במספר מילים, שיש להן שתי צורות רבים, וכל אחת משמש למשמעות אחרת. לדוגמה, המילה 'פ'ע'מ', יש לה צורה 'רגילה', ''פְּעָמִים'', ויש לה צורה יותר 'נדירה', בפתח: "פַּעֲמַיִם". כמובן, ההבדל במשמעות ברור: 'פַּעֲמַיִם' הן שתי פעמים, ו'פְּעָמִים' זו הצורה שמשמשת למספר פעמים גדול יותר. כך גם לעומת צורת הרבים הכללית 'שנים', המילה 'שנתים' מציינת שתי שנים, וכן המילה 'יומים' לעומת 'ימים' וכדומה. ניתן להציע, שהסיבה שתופעת קיצור זו קיימת דווקא במילים אלו (ולא בעצמים אחרים), היא כיוון שצורת היחיד שלהן היא יחידת מדידה, והשימוש במספר בהן נפוץ במיוחד.

  עפ"י זה, נראה לבאר באופן דומה, שלכן סיומת זו מצויה גם בשמות האיברים הכפולים בגוף האדם – ידים, רגלים, עיניים, שפתיים, אזניים, ירכיים: כיוון שהצורה המצויה שלהם היא בריבוי, כיוון שהם קיימים בריבוי לכל אדם. [אמנם, בשונה מיחידות המדידה – באיברי האדם צורה זו היא צורת הרבים הקבועה, גם כאשר מדובר בכמות גדולה יותר, כמו לדוגמה ב"שִׁבְעָה עֵינָיִם" (זכריה ג, ט).]

  אך מדוע בשם המים מצויה גם כן תופעה זו? המים אינם מאיברי האדם, וגם אינם יחידת מידה!

נראה שאכן סיומת זו במילה מים נובעת מייחודיות שמצויה דווקא בנוזלים, שהוא היסודי שבהם: כאשר טיפות מים מצטרפות יחד, לא ניכר שהן שתי טיפות, הן הופכות לדבר אחד! ותיארוטית כל טיפת מים, ניתנת לחלוקה לטיפות קטנות יותר. אולי זו הסיבה שלמילה 'מים' אין צורת יחיד, ואף צורת הרבים היא עיקרה, נוספת רק לאות מ' הקודמת לה. אך מאידך, כיוון שריבוי זה מתלכד לדבר אחד, צורת הרבים שלה היא צורת הרבים המינימלית, במילים אחרות מציינת את הריבוי המועט ביותר, כפי שאמרו במקומות רבים (לדוגמה בר"ה ד ע"ב) שמיעוט רבים הוא שנים.

[1] רש"י מביא פירושים שונים מה משמעות האות ש' שבתחילת המילה 'שמים', יע"ש ובמפרשי רש"י.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.