בחזרה לגן עדן

ספר בראשית החל בגן עדן, והוא מסתיים בארץ מצרים, כאשר יוסף יורד לשם ובעקבותיו כל בית יעקב. יש קשר בין שני המקומות הללו: מצרים היא מקום הקרוב במהותו לגן עדן. מנין לנו? ראשית ניתן לדעת זאת מארבעת הנהרות היוצאים מגן עדן. . כאשר התורה מדברת על העדן והגן היא מדברת על 'מקומות' רוחניים. אך כשהיא מדברת על הנהרות היוצאים מגן עדן – שם מתחילה הגאוגרפיה וציון שמות ארצות (ב, יג-יד): "שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת". נהרות גן עדן הם חבלי הארץ שלדורות עולם יהיו פוריים ושופעים – הפרת והחידקל מזה, והגיחון והפישון מזה. בהתאם לכך – כאשר גורש האדם מגן עדן, נסתר ממנו הנהר היוצא מעדן. אך ארבע הנהרות היוצאים מגן עדן נשארו איתו. כלומר הנהרות הגדולים הקיימים לאורך כל ההיסטוריה הם השאריות החומריות מן השפע של גן עדן. המפרשים זיהו שהפישון הוא הנילוס (רס"ג, רש"י שם יא. ויש שסוברים שהגיחון הוא הנילוס). לאור זאת מתברר שהקב"ה שלח את ישראל לגדול בתור עם באזור קרוב ביותר לתכונת גן עדן בעולמנו.

פסוק נוסף בחומש משווה במפורש בין גן עדן לארץ מצרים: על סדום נאמר שהיא "כגן ה' כארץ מצרים'. על הקרבה בין מצרים לגן עדן עמדו חז"ל במדרש שמות רבה (יח): "...ומה כבוד אני עושה למצרים? הריני קורא אותה בשמה של גן עדן שנאמר (יג): 'כגן ה' כארץ מצרים'...".

ובמדרש אגדה (בראשית יג) מובהר שדוקא מצרים הושוותה לגן עדן יותר מאשר אזורי הפרת והחידקל: "'כגן ה' כארץ מצרים' –  ולא אמר כארץ בבל או אשור מפני כי גן עדן ומצרים אחד הם, ולא יבוא עליהם לא טל ולא מטר, אלא מן הנהר יעלה וישקה אותם וישוב, לכך נאמר כגן ה' כארץ מצרים".

אם כן, כהשלמה וכהתחלת תיקון לגירוש האדם הראשון מגן עדן בתחילת החומש, שבה משפחת יעקב אל המקום הקרוב אל גן עדן בעולם הזה: ארץ מצרים.

ארץ גושן

אולם גם בתוך ארץ מצרים, ישראל זכו להשתקע במקום המבורך ביותר. יוסף ופרעה הזמינו את יעקב וביתו אל ארץ גושן, שהיא המקום המובחר ביותר בארץ מצרים (מה, יח): "וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ"; (מז, ו): "אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן".

בביטוי 'מיטב הארץ' יש משמעות שארץ גושן היא 'מיטב הארץ' כולה, ולא רק מיטב ארץ מצרים. אכן האלשיך (ישעיהו ה) מזהה את ארץ גושן בתור 'גן העדן' של מצרים: "כרם היה לידידי ית' בקרן זוית של בן שמן, הוא מקום שמן ודשן הוא ארץ גושן קרן של מצרים, אשר גבולה ארבע מאות פרסה על ת' פרסה, והיא בן שמן כמו שנאמר: 'כגן ה' כארץ מצרים', ולהכינם לקבלת תורה וארץ ישראל".

יתכן שהשם 'גושן' נוצר מתוך שילוב של שתי הנהרות 'גיחון' ו'פישון'. משום שזו הארץ שאליה מביאים נהרות אלו את ברכתם.

נמצא שבסוף החומש בני ישראל זכו למציאות המזכירה את מציאות אדם הראשון במצרים: הם ישבו במקום המבורך ביותר של הארץ ופרנסתם הובטחה להם בשפע גם בשנות הרעב. גם מבחינת הפריה והרביה הופיעה בישראל ברכה מעין זו של גן עדן. בתחילת החומש בירך הקב"ה את בעלי החיים וגם את בני האדם בברכת הפריה והרביה. והנה בסוף החומש התקיימה ברכה זו בסדר גודל חדש. ברכה זו החלה להופיע עוד כשיוסף היה במצרים לבדו, ועל שם כך הוא קרא לבנו (מא, נב): "וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי". וכן בברכת יעקב ליוסף נאמר (מח, ד): "וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים". אך ברכה זו התקיימה בעם ישראל כולו (מז, כז): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". צמיחה מופלאה זו שמימשה את הברכות לאדם הראשון, היא שהפכה את ישראל במצרים משבעים נפש לשישים ריבוא.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.