את המילים "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" אמרו בני ישראל כלפי הקב"ה ומשה. בתגובה לדברים הקשים הביא עליהם הקב"ה את הנחשים השרפים. הם הרגו אנשים רבים מקרב בני ישראל. ההרג גרם לבני ישראל להכיר בחטא ולפנות למשה רבינו ולבקש להסיר מעליהם את הנחשים. ואכן הקב"ה מצווה את משה: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי".

ייחודיות השרף

חז"ל מציינים שהביטוי 'עֲשֵׂה לְךָ...' מופיע ב-4 מקומות, אולם כאן הלשון חריגה, וכך דורשים: "אמר רבי אמי: בארבעה מקומות נאמר בלשון הזה 'עשה לך', בשלשה נתפרש, באחד לא נתפרש. 1) 'עשה לך תיבת עצי גופר', נתפרש אעין דקדרוס. 2) 'עשה לך חרבות צורים', נתפרש גלבין דטינרי. 3) 'עשה לך שתי חצוצרות כסף', נתפרש. 4) 'עשה לך שרף', לא נתפרש.

רבי יודן בשם רבי יוסי: 'ישמע חכם ויוסף לקח' זה משה, אמר: אם אני עושה אותו של זהב, אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה, אם אני עושה אותו של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה, הרי אני עושה אותו של נחשת, למה? שלשון הזה נופל על הלשון הזה, שנאמר 'ויעש משה נחש נחשת'" (ילקוט שמעוני יהושע רמז טו). תשומת לב חשובה להבדל שבין הציוויים: ב-3 המקורות האחרים הציווי כלל גם הסבר ממה ייעשה, בשונה מהשרף – נחש, בו לא אמר הקב"ה בציווי ממה ייעשה.

שאל על כך הרב דסלר בספרו 'מכתב מאליהו' (חלק ד עמ' 254) הרי הנחש נעשה כדי שבני ישראל יסתכלו כלפי מעלה וישעבדו את לבם לאביהם שבשמים (כפי שאומרים חז"ל במשנה במסכת ר"ה בסוף פרק ג'), שיזכרו שלא הנחש ממית, אלא החטא ממית (עיין ברכות לג ע"א) וישובו אל ה' והוא ירפא את מכתם. אם כך, מדוע חשוב היה לעשות את הנחש מנחושת, בנימוק של "לשון נופל על לשון" [המילים 'נחש' ו'נחשת' דומות זו לזו]? הרי מטרת הנחש היתה כדי שבני ישראל יתלו את עיניהם כלפי מעלה וישעבדו את לבם לאביהם שבשמים, ומדוע חשוב שייעשה הנחש מנחושת בדוקא?

כוחה של ראיה והמחשה

ביאר הרב דסלר יסוד חשוב מאד. בהכנת הנחש מחומר 'הנחושת' בדוקא, לימד אותנו משה רבינו, שככל שהציור שלם יותר, כך הוא פועל טוב יותר על לבו של האדם, וכך הוא כותב: "לב האדם מורשם על ידי ביטויי הלשון, ואם על ידי 'לשון נופל על לשון' כזה האדם יעמוד כרגע מבהלת נפשו, כבר יש בזה די סיוע לו אשר ישיב אל לבבו את האמת, כי כל עונש הנחשים מהשי"ת הוא בא להם, ובשובם אליו ינצלו". ה'מכתב מאליהו' מלמד אותנו עיקרון מהותי בנפשו של האדם.

חושיו של כל אחד מאיתנו מושפעים מגורמים רבים. אחד מהם – הראיה, אחד מכלי הקליטה המרכזיים של האדם, שמעצבת ללא הרף את התודעה, הרגשות וההתנהגות. המוח אינו מסתפק ברישום הצורות והצבעים, אלא משלים פערים וקושר זיכרונות. מה שאנו קולטים בעיניים מעורר בנו דמיון, רגשות ומחשבות. אדם רואה ומדמיין והתמונה פועלת על נפשו.

ההדגמה החיה מעבירה את המסר בחדות אל החושים: העיניים רואות, הדמיון מתעורר, וההבנה השכלית נטמעת לעומק ונשמרת לאורך־זמן. המראה שקולטת העין מעצב ומשפיע על התנהלות ותגובות כל אחד, ועשוי לשנות החלטות. אין זה "משחק צלילים" גרידא, אלא יצירת זיקה ישירה בין מקור הפורענות ובין האמצעי לריפוי. ובאמצעותה ניתן לקרב אל השכל את הרעיונות ולהטמיע טוב יותר את המסרים הטמונים בהם. כפי שמצינו בפרשתנו ב'נחש הנחושת', שימוש ב'נחושת' כחומר ליצירה משום 'לשון נופל על לשון'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.