לאחר שדתן ואבירם מתריסים כלפי משה רבנו, ששלח לקרוא להם כדי להשלימם (רש"י בפסוק יב), פונה משה אל ד' ואומר לו: "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" (במדבר טז, טו).
המילה 'מנחה' כאן צריכה ביאור, באיזו מנחה מדובר, ונאמרו במפרשים דרכים שונות בהסברתה.
- הראב"ע אומר אולי את הדבר הכי פשוט, שהיתה כאן מנחה אחרת: 'כי העולה והמנחה מארכת האף על הרשעים. ודתן ואבירם היו אנשים גדולים והקריבו מנחה קודם זה המעשה'. הדוחק בפירוש זה הוא כמובן מצד שהדבר לא נזכר במפורש בפסוקים. כמו כן, יש לעיין, מדוע הקריבו דווקא מנחה ולא קרבן מן החי.
- באופן דומה, פירשו חז"ל במדרש גם כן באופן שה'מנחה' היא מנחה 'רגילה' אך לא מנחת יחיד אלא מנחת ציבור: רש"י מביא פירוש זה בפירושו השני, אך נביא את לשון המדרש רבה כאן, שבה מבואר יותר הדקדוק מלשון ה'מנחה':
''היה צריך למקרא לומר 'אל תפן אל עבודתם', מהו 'אל מנחתם'? כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו, שנאמר 'מלבד עולת התמיד ומנחתה', והיתה של כל ישראל קריבה. הואיל ופירשו אלו מבניך, אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש ואל תאכלנה''.
כאן מתחזקת שאלה אחרת – מדוע הוא מתפלל דווקא על חלקם במנחה, ולא על חלקם בכבש של קרבן התמיד עצמו? זו שאלה גדולה, כיוון שבלי לענות עליה לא מובן מה ענה המדרש על שאלתו, מדוע נאמר 'אל מנחתם' ולא 'אל עבודתם'?
- רש"י מפרש תחילה בדרך הפשט, מהי המנחה המדוברת – 'הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר'. וכן מבארים פרשנים נוספים.
יש להעיר על כך כמה הערות. קודם כל, הרמב"ן מקשה שדתן ואבירם לא היו ממקטירי הקטורת. הרא"ם נדחק בגלל זה לומר שגם רש"י מסכים לכך, ובאמת אין הכוונה ביחס לדתן ואבירם אלא ביחס למאתיים וחמשים מקריבי הקטרת.
יש להעיר עוד, שבדרך כלל הקטורת לא נקראת מנחה (המהר"ל אומר שלכן רש"י לא מסתפק בפשט ומביא גם את דברי המדרש), ויל"ע מדוע כך היא נקראת כאן.
- הרמב"ן מחמת קושייתו מבאר: 'אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפלה שיתפללו לך, כי כל הקרבנות גם התפלה יקראו מנחה בכתוב'.
לגבי הקרבנות – אכן כבר הקרבן הראשון מן החי שמפורש בתורה – קרבנו של הבל – נקרא מנחה (ולא קרבן!), וכן מבואר במקומות רבים. לגבי התפילה, מביאים מפרשי הרמב"ן את הפסוק בתהלים "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" (תהלים קמא, ב), וסיוע לכך יש מלשון חז"ל, שקבעו את שם התפילה השניה ביום - תפילת 'מנחה'.
גם פירוש זה מצריך ביאור, מדוע השתמש משה רבנו דווקא בלשון מנחה: האם בגלל שזו מילה כוללת לכל המשמעויות, ורצה 'לחסוך' במילים? ומדוע באמת דווקא המילה 'מנחה' כוללת את כל התחומים, גם את הקרבנות, גם את המנחות וגם את התפילות, ולא המילה 'קרבן', לדוגמה?
יש להוסיף, שהמילה 'מנחה' משמשת לפעמים גם במשמעות של מתנה בלבד, בין בני אדם, בניגוד למילה קרבן. (כך לדוגמה מנחת יעקב לעשו, ומנחת יעקב ובניו ליוסף.)
כמו כן, המשמעות הפשוטה ברוב המקומות, היא שמנחה היא הקרבן הבא מן הצומח, לעומת 'קרבן' שבא מן החי. כך ניכר בפרשיות העיקריות העוסקות בדיני המנחות, בתחילת ספר ויקרא ובפרשה הקודמת, פרשת שלח. אז מהי באמת משמעות ה'מנחה', ומדוע היא נקבעה בעיקר לדברים הבאים מן הצומח?
מאחר ואין בידי תשובה שמניחה (...) את דעתי, ביחס לרוב השאלות, נציין רק כיוונים כלליים. המפרשים נחלקים מהו בדיוק שורש המילה 'מנחה', וממילא דגשים שונים במשמעותה: י"א נ'ח'ה' (רשב"ם), י"א מ'נ'ח' (רד"ק) וי"א נ'ח'/נ'ו'ח' (רש"פ).
נראה שבכל אופן, שמה של המנחה מבליט שפעולתה פחות פועלת שינוי והתקדמות במציאות, ויותר שמירה על הקיים והחזרה למצב זה. אולי זו גם הסיבה לכך שמנחה היא בלשון נקבה, לעומת הקרבן שהוא בלשון זכר.
כמראה מקום, נציין של'שם משמואל' (בפרשות שלח וקרח תרע"ג) יש מהלך מופלא בביאור המדרגה שהתחדשה בפרשת שלח לאחר חטא המרגלים, בפרשיית המנחות, ועל פיה מתבארת מהות המנחה מהצומח, ויכולות להתבאר לפי דרכו רבות מהנקודות שהעלנו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
