בסוף פרשת חקת, מסופר על נצחון ישראל על סיחון מלך האמורי שמלך בחשבון ועל התיישבותם בארצו מתואר הרקע של מלכות סיחון בחשבון: "כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן" (במדבר כא, כו). בפסוק הבא נאמר: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן" (שם שם כז). מי הם אותם מושלים ומה הם אומרים?
שתי דרכים יסודיות בהבנת ה'מושלים' בפסוק זה:
- כמה מפרשים פירשו, שהמושלים הם שרים, מעין מלכים מקומיים על אזורים מסויימים. קריאתם של המושלים היתה קריאה לבוא ולהתיישב בחשבון, כפי שמפרש לדוגמה ר' חיים פלטיאל: 'שרים הם שמושלים במלכות ונותנים מס למלך, אומרים בואו חשבון ושם נתן מס כדי לבנות ולכונן עיר סיחון, כי אש יצאה מחשבון...'. לפי פירוש זה, המילה 'מושלים' מבטאת סוג של שלטון. עד מקום זה בתורה, זו אכן המשמעות היחידה שמצאנו בפשט הפסוקים (ויותר מעשר פעמים!) למילה זו.
יש להביא קצת ראיה למשמעות זו, מכך שבספר יהושע שלטון סיחון בחשבון נקרא בלשון זו: "סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן מֹשֵׁל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן..." (יהושע יב, ב).
עוד יש להעיר, שגם בדרשת חז"ל המפורסמת על פסוק זה (בב"ב עח ע"ב), זוהי משמעות המילה 'מושלים': "המושלים - אלו המושלים ביצרם..."
- אך רוב המפרשים ביארו שהמושלים האמורים כאן, הם נושאי משלים, כפי שפירשו לדוגמה רש"י ומפרשים נוספים, שמושלים אלו הם בלעם ובעור, שבפרשה הבאה נלמד על המשלים שהם משלו על ישראל ועל אומות אחרות (שבעה משלים סה"כ!) – הם היו מושלי משלים עוד קודם לכן, וכאן מביאה התורה את המשל שמשלו לגבי מלחמת סיחון במואב, שבה קיללו את מואב שימסרו ביד סיחון, ומכאן הכיר בלק מלך מואב את כוחו של בלעם לקלל.
הרש"ר הירש (בבראשית ד, ז) מבאר את הקשר בין מובן הממשלה למובן המשל והנמשל:
משל. הוראת היסוד: לבטא את מהותו של דבר, לומר מה טיבו ומה ייעודו. ומכאן: "לשלוט". השליט מורה לכל איש, מה עליו להיות ולעשות. ומכאן, ש"משל"... עיקר הוראתו: להדריך ולהנהיג. ומכאן גם "משלי שלמה": אימרות, המורות מה טיבם וייעודם של הברואים...
כאמור, לפי רש"י ומפרשים רבים נוספים, נראה שכמו שמשלי בלעם בפרשה הבאה, הם מעין נבואות החושפות את מה שעתיד להתרחש – כך גם כאן, היתה זו מעין נבואה או קללה על נפילת מואב בידי סיחון.
הרמב"ן מבאר גם הוא שהמושלים הם נושאי משלים, אך לדבריו לא מדובר כאן בנבואות או קללות של בלעם ובעור, אלא במשלים מעין משלי שלמה, בהם לימדו אותם מושלים יסודות גדולים באמונה. וזו לשונו בביאור המושג "'ספר מלחמות ד'" שנזכר לעיל (כא, יד):
דרך הפשט בספר מלחמות ה', שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסים המלחמות ההם לה', כי לו המה באמת. והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם, וכתבוה בספר... ונשאו בה משל "בואו חשבון...".
הרש"ר הירש מסביר גם הוא בדרך זו, ומוסיף לבאר (בפסוקנו) את מעלת מושלים אלה:
מי שתופס ומתאר את קורות העיתים, לא כסופר דברי הימים, אלא כמספר את עלילות ה' בהיסטוריה, קרוי "מושל"; כי הוא רואה את המאורע הבודד בכלליות של חוקי ה' בהיסטוריה העולמית, וסיפור היסטורי המסופר מנקודת מבט זו הוא "משל"...
ומבאר הרש"ר הירש באריכות מהו המשל שהם לומדים ומלמדים לאחרים ממלחמת סיחון במואב, ונביא חלק מהסברו הנפלא:
...ילכו נא ויבואו לחשבון; יראו את חשבון שהיתה עד כה גאוות מואב, והנה היא בנויה ובצורה וקרויה עיר סיחון... והנה באנו אנחנו והשלכנו אותם!... הוה אומר: לאמיתו של דבר לא סיחון אלא אנחנו גרמנו את מפלתם. סיחון היה רק מכשיר למעננו, הוא הכניע את מואב למען נוכל לכבוש את ארצם... אנחנו ירינו את סיחון במואב, סיחון היה חץ בידינו... שישראל נהנו מכיבושי סיחון, שאלמלא הכיבושים האלה לא היו ישראל רשאים לנגוע באותן ארצות כל עוד הן בידי בעליהן הראשונים. דבר זה מנוסח בחולין ס ע"ב בלשון "עמון ומואב טיהרו בסיחון": ארץ עמון ומואב הותרה לישראל על ידי סיחון.
כלומר, אותם מושלים לימדו משל, דהיינו אמת עמוקה, לגבי כל המלחמות – שצריך לראות אותן כחלק מפעולת ד' בהיסטוריה, וגם מלחמות שישראל לא מעורבים בהם – מכוונות הן על ידי בעל המלחמות לטובתם של ישראל.
כעין זה למדו חז"ל בבראשית רבה (מב, ד) ממלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים:
'אמר רבי אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח.
תדע שכן, שהרי בימי אברהם, על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם.'
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
