בתיאור חטא המרגלים, משתמשת התורה שלוש פעמים בלשון מיוחדת לתיאור חטאם:

"וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ" (במדבר יג, לב); "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ד'" (שם יד, לו-לז).

המילה 'דיבה' נזכרת עוד פעם אחת בתורה, בפרשת וישב, בתחילת הסיפור על יוסף ואחיו, ושם נאמר: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז, ב).

מהי הוצאת דיבה?

רש"י מבאר זאת בפסוק הראשון בפרשתנו שנזכרת בו ה'דיבה', וזו לשונו:

כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים, שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו, כמו "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז, י).

מפרשי רש"י מבארים כוונתו, ש'חינוך דברים' הוא הרגל דיבור, דהיינו שהם מרגילים את האחר לדבר דבר מה. הדוגמה שמביא רש"י משיר השירים עוסקת במשל של יין טוב, שהוא כ"כ משובח עד שהוא גורם אפילו לישנים לדבר. כך היא גם משמעות הפועל 'לדובב' בלשוננו, לגרום למישהו לדבר.

 לפי זה מתחדדת נקודה חשובה בהבנת חטא המרגלים: הנקודה שמציינת התורה בחטאם, היא לא רק שהם דיברו על הארץ דברים רעים, אלא מה שהם גרמו בכך – גרמו לבני ישראל לדבר על הארץ דברים רעים.

ממשיך רש"י ומבאר:

וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן "מוציאי דבת הארץ רעה", שיש דבה שהיא טובה.

כלומר, הוצאת דיבה היא פעולה שגורמת לכך שמדברים על דבר מסוים, בין אם יהיה זה דיבור טוב או רע. ומבאר רש"י שלכן התורה מפרטת, שחטאם היה שהם הוציאו דבת הארץ רעה. יש כאן קצת ראיה לדברי רש"י, שכן אם דיבה היתה במהותה רעה, המילה 'רעה' היתה מיותרת. [אולי גם העובדה שרש"י מזהה את המילה 'דיבה' עם המילה 'דובב' מביאה אותו לפרש שישנה דבה טובה, שכן 'דובב שפתי ישנים' הוא דיבור חיובי, כפי שמבארים המפרשים בשיר השירים שם.]

  אך כמה מפרשים חולקים על רש"י בנקודה זו. כך לדוגמה כותב הרמב"ן (על פסוק לז), שדיבה היא תמיד רעה. הוא מביא לכך ראיה מפסוק במשלי: "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" (י, יח), משמע שעצם הוצאת הדיבה היא דבר לא טוב. ועל ראיית רש"י מכך שהתורה מוסיפה את המילה 'רעה', עונה הרמב"ן שהיא נכתבה כדי 'להפליג', לחזק את תיאור חומרת הדיבור.

  עוד יש לשאול על רש"י, שאמנם בפסוק לז נאמר שהם הוציאו דבת הארץ רעה, כפי שהביא רש"י. אך בפסוק לו – שעליו דברי רש"י נסובים! – לא נאמר שהם הוציאו דבה רעה! וכן בתיאור המעשה עצמו, בפרק לג, לא נאמר שהוציאו דיבת הארץ רעה! לפי דברי רש"י, לכא' העיקר חסר מן הספר!

לפני שנציע תשובות לשאלות על פירוש רש"י, נעיר שמסברה הסברו פשוט יותר. שכן, כאשר עוסקים בהבנת מהות של שם או פעולה – מסתבר שאף אם רוב שימושיה הם לרעה, היא עצמה 'אובייקטיבית' [אלא אם כן מדובר במילה שהנושא שלה הוא רע במהותו]. מאותה סיבה הדבר נכון גם להיפך, שהגדרת מילה לא תהיה טובה בדווקא[1].

ר' יוסף בכור שור בפרשת וישב מפרש גם הוא כרש"י, ובתוך דבריו טמונה אולי תשובה לראיית הרמב"ן. לדבריו, "ברוב מקומות "דיבה" עניין רע הוא, כמו "כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים" (תהלים לא, יד)". נראה שכוונתו לפרש, שכיוון שבדרך כלל הדיבה היא לרעה – לפעמים הפסוק מקצר ומציין רק את הדיבה, ולפעמים הוא כן מפרש שמדובר בדיבה רעה.

לפי זה פחות קשה העובדה שלפעמים התורה לא מזכירה שדיבת המרגלים היתה רעה, כי בדרך כלל זו המשמעות. אם כי בכ"ז קצת קשה, שדווקא בפעמיים הראשונות לא נזכר שהיתה זו דבה רעה, אלא רק בפעם השלישית.

יש שביארו, שבפרק יג לא היתה התורה צריכה לפרט שזו היתה דיבה רעה, כיוון שהיא פירטה את תוכנה הרע של הדיבה: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא".

לפי הנצי"ב בפירושו לפסוק לו (המקום השני שנזכרת המילה 'דיבה'), מובן גם מדוע בפסוק זה לא נאמר שהיתה זו דיבה רעה. שכן, הנצי"ב מבאר שעצם העובדה שבאו לדבר על הארץ היתה חטא: 'לא שבו להגיד שליחותם לדעת האיך לעלות ולכבוש, אלא להוציא דבה על הארץ'. ניתן לבאר לפי פירושו, שאם היה כתוב שבאו להוציא דבה רעה – היינו 'מפספסים' את יסוד החטא שלהם, שעמד בשורש דיבתם הרעה – שהם שינוי ממטרת שליחותם, שהיתה לדעת איך יכבשו את הארץ, ומתוך כך נמשך החטא של הדבה הרעה, כפי שאומר רש"י, שעובדה זו כתובה במפורש בפסוק הבא, שמתו "מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה".

[1] יסוד זה שמעתי וקיבלתי בעבר מהרב עמנואל בן ארצי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.