נאמר בפרקנו:

ד. "ויהי היום, ויזבח אלקנה, ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות.

ה. ולחנה יתן מנה אחת אפים, כי את חנה אהב וד' סגר רחמה.

ו. וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה, כי סגר ד' בעד רחמה.

ז. וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית ד' כן תכעסנה, ותבכה ולא תאכל.

ח. ויאמר לה אלקנה אישה: חנה למה תבכי, ולמה לא תאכלי, ולמה ירע לבבך, הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים.

ט. ותקם חנה אחרי אָכְלָה בשלה ואחרי שָתֹה, ועלי הכהן יֹשֵב על הכסא, על מזוזת היכל ד'.

י. והיא מרת נפש, ותתפלל על ד', וּבָכֹה תבכה.

יא. ותדֹר נדר ותאמר: ה' צב-אות, אם ראֹה תראה בעני אמתך, וזכרתני, ולא תשכח את אמתך, ונתתה לאמתך זרע אנשים, ונתתיו לד' כל ימי חייו, ומורה לא יעלה על ראשו.

יב. והיה כי הרבתה להתפלל לפני ד', ועלי שֹמֵר את פיה.

יג. וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לְשִכֹּרָה.

יד. ויאמר אליה עלי: עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך.

טו. ותען חנה ותאמר: לא אדֹנִי, אשה קשת רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי, ואשפֹּך את נפשי לפני ד'.

טז. אל תתן את אמתך לפני בת בליעל, כי מרֹב שיחי וכעסי דברתי עד הנה.

יז. ויען עלי ויאמר: לכי לשלום, ואלקי ישראל יתן את שֵלָתֵך אשר שאלת מעמו.

יח. ותאמר: תמצא שפחתך חן בעיניך. ותלך האשה לדרכה ותאכל, ופניה לא היו לה עוד".

נשאלת השאלה האם חנה אכלה אחרי דברי אלקנה אליה ולפני תפילתה?

בפסוקים ז-ח מפורש שהיא לא אכלה:

"וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית ד' כן תכעסנה, ותבכה ולא תאכל.

ויאמר לה אלקנה אישה: חנה למה תבכי, ולמה לא תאכלי, ולמה ירע לבבך, הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים".

אבל מפסוק ט' נראה שהיא קיבלה את דברי אלקנה ואכלה, שכך נאמר שם: "ותקם חנה אחרי אָכְלָה בשלה ואחרי שָתֹה, ועלי הכהן יֹשֵב על הכסא, על מזוזת היכל ד'".

אבל בפסוק י"ח כתוב: "ותאמר: תמצא שפחתך חן בעיניך. ותלך האשה לדרכה ותאכל, ופניה לא היו לה עוד". משמע שרק כעת היא אכלה, וקודם היא לא אכלה!

כתב רש"י (בפסוק ט): "אכלה בשילה - לא מפיק ה"א, והאל"ף חטף קמ"ץ, והוא כמו: 'אחרי אכול בשילה ואחרי שתה'. והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה לשון פעול כמו 'לאכלה' לשון לפעול".

רש"י האריך בלשונו כדי להדגיש שאכן בפסוק ט' לא כתוב שחנה אכלה, אלא רק שהאנשים אכלו.

וכן כתב המלבי"ם שם: "ומילת 'אכלה' הוא מקור בתוספת ה"א, ואינה ה"א הנקבה, כי אין בה מפיק, וכן שתה הוא מקור, כי היא לא אכלה".

יש לחזק הסבר זה ממה שכתוב: "ותקם חנה אחרי אָכְלָה בשלה ואחרי שָתֹה". מדוע כתובה כאן המלה "בשלה"? והרי גם לפני כן וגם אחרי כן כתוב שהם היו בשלה!

אלא להדגיש שהאנשים שהיו בשלה אכלו, אבל חנה לא אכלה!

ומדוע היה חשוב להדגיש דבר זה שהאנשים בשלה אכלו? ומדוע גם כתוב בצורה כזו שאנחנו עלולים לטעות?

נראה שהנביא מסביר לנו בפסוק זה את שורש טעותו של עלי: כיצד יתכן שעלי, הנביא, והכהן הגדול, חשב שחנה היא שכורה? אלא שתפילתה היתה אחרי שבשלה כולם אכלו ושתו, ועלי חשב שגם חנה אכלה ושתתה, וכפי שחשבנו בהבנה הראשונית בקריאת פסוק ט', ולכן חשב שהיא שכורה. אבל אם היתה תפילתה לפני זמן הארוחה, הוא לא היה חושד בה שהיא שכורה.

וכן כתב הרלב"ג בתועליות (שבסוף פ"ז): "[התועלת] הששי הוא להודיע שאין ראוי להתפלל אחר האכילה והשתייה, כי אז לא יתכן שתשלם הכוונה בזה לפי הראוי. ולזה ספר כי מפני שאחר זמן אכילה ושתייה קמה חנה להתפלל לפני ד', הנה לא חשב עלי שתהיה מתפללת, אך חשבה עלי לשכורה, לא נכון להתפלל אחר האכילה והשתייה".

יהי רצון שאף פעם לא נטעה, ואף פעם לא נחשוד בחברינו בחינם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.