חנוכת בית המקדש אשר התרחשה בימי החשמונאים בכ"ה בכסלו – ידועה היא ומפורסמת.

ידועה גם החנוכה הראשונה שאף זמנה אמור היה להיות בחודש זה – חנוכת המזבח בימיו של משה רבנו. זמנה המקורי היה בכ"ה בכסלו, אלא שנדחתה, כפי שנאמר במדרש ילקוט שמעוני (מלכים א רמז קפד): "בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה [=והיה המשכן] מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן', והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: 'למה לא הוקם מיד? שמא דופי אירע בו?'. והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב: 'לושי ועשי עוגות', ואמרו לו: 'שוב אשוב אליך', ומעתה הפסיד כסלו, שנגמרה בו המלאכה, אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם, מה שלם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת חשמונאי".

חנוכת בית המקדש השני בכסלו

החנוכה הנוספת אשר אירעה אף היא בכסלו – פחות ידועה היא. חנוכתו הראשונה של מזבח בית המקדש השני אירעה גם היא בחודש זה, וכמעט באותו יום – ב-כ"ד בכסלו, כמתואר בספר חגי (ב, י-יח): "בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי [=הוא חודש כסלו] בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר ד' אֶל חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר... שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ד' שִׂימוּ לְבַבְכֶם".

יום גדול היה יום זה. לאחר כשמונה עשרה שנה בהם עמד בית המקדש חרב, אחר התחלת בנייתו והפסקתה המיידית על ידי מלכות פרס (כמתואר בספר עזרא פ"ד), החל תהליך של התעוררות מחדש להמשיך ולבנות את המקדש. בא' באלול בשנת שתיים לדריוש החל חגי הנביא לעורר את העם להעז ולבנות את המקדש חרף איסור המלכות. לא פשוט היה לעם לקבל ציווי זה, אך לאחר תהליך ארוך של התגברות תעצומות העם, וביצוע הכנות שונות לקראת הבניה (חגי א, יד), בכ"ד בכסלו החל העם לבנות את בית המקדש בפועל.

ביום גדול זה זכו ישראל לקבל את נבואתו של חגי הנביא, והוא בישר לעם שיום זה יהיה נקודת מפנה עצומה ביחס לשפע ברכתה של הארץ. עד ליסוד המקדש חלה קללה קבועה על יבולי השדה – "וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ד' [=בטרם שיסדתם את המקדש ביום זה שררו הקללות הבאות -]  מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה [=ערמה של עשרים סאה שנאספה מן השדה הפכה לעשר סאין בלבד]...". אך ביום ייסוד המקדש המצב יתהפך: "מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה [=והלאה -] מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ד' שִׂימוּ לְבַבְכֶם [ותראו]... מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ".

היעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סימן תרע) כותב שחנוכה זו של המקדש עיקרית מאד בקביעת השמחה בימי החנוכה, והיא שהקנתה לחג חנוכה את שמו. חנוכת המקדש נמשכה לתוך יום כ"ה בכסלו, והייתה הסימן המקדים המופיע בתנ"ך לנס שהתרחש שנים רבות לאחר מכן בתקופת החשמונאים. אלו דבריו שם: "בטעם שם חנוכה נראה לי דבר חדש בעז"ה, שנקרא כן גם על שם חינוך ההיכל, שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא, ככתוב בנבואתו [ב, יח] שבעשרים וארבעה לתשיעי, שהוא כסליו, הוסד, ולמחרתו חנכוהו בהקרבה, אף על פי שלא נבנה הבית עדיין, כדאיתא במדרש, וכענין שאמרו: 'מקריבין אף על פי שאין בית' ובהדלקה מבערב, שאין מחנכין המנורה אלא בין הערבים... ועל שם חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירע באותו פרק, חנוכה. ויש מכאן סעד גדול למה שנהגו לעשות סעודות ולהרבות קצת שמחה... ועוד אולי זכות זה היום [כ"ה בכסלו] לפי שחנכוהו להיכל בו בתחילה על ידי הדלקת המנורה, עמד להם שנעשה להם בו הנס שמצאו הפך. וכיוצא בזה מצינו הרבה במדרשות, שהיום גורם להיעשות בו נס... שכל הניסים העתידים, צריכים תחלה לפועל דמיון. ונרמז הכל במקרא שבכל דבר נס, נעשה דוגמתו תחלה... אם כן זה היום הוא עיקר הנס, בכללו וסיבתו".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.