א. הסבר המדרש משלי

במדרש משלי (בובר) (פרשה יט סימן כא) נאמר:

"רבות מחשבות בלב איש. אמר ר' יוסי הגלילי: כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?

לא אמרו אלא כנגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בלבו ואמר: 'אם הורג אני דוד אבי אני נוטל המלוכה לנפשי'. והוא אינו יודע שמחשבתו של המקום קודם לשלו, שנאמר: 'ועצת ד' היא תקום'.

דבר אחר: זה אדוניה בן חגית, שהיה מתייעץ ואומר: 'אני גדול משלמה, ואני נאה למלכות'. והוא אינו יודע שעצת הקדוש ברוך הוא קודמת לשלו, דכתיב: 'ועצת ד' היא תקום'.

דבר אחר: זה המן הרשע, שהיה מחשב בלבו ואומר: 'למחר אני משכים ואומר למלך מעשה מרדכי, והוא משלימו בידי'. ולא היה יודע שמחשבתו של הקדוש ברוך הוא קודמת לשלו, שנאמר: 'ועצת ד' היא תקום'.

דבר אחר: רבות מחשבות בלב איש - זה פרעה הרשע, שהיה מתייעץ ואומר: 'אני מאבד כל זכורי ישראל, כדי שלא ירבו ויעמדו עליו', שנאמר: 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' (שמות א, כב). ולא היה יודע שעצת הקדוש ברוך הוא קודמת לשלו, דכתיב: 'ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד' (שם, ז). אמר ר' חייא: מהו 'במאד מאד'? כפלים כיוצא בהם".

ב. הסבר נוסף

נראה לומר הסבר נוסף לפסוק זה על פי מה שכתב רש"י בפרשת קרח.

בספר במדבר בתחילת פרק י"ח מצווה ד' את משה על דיני שמירת המקדש, ואחר כך על דיני מתנות כהונה. נשאלת השאלה: מדוע מופיעים ציוויים אלה דווקא כאן? מדוע הם אינם מופיעים בספר "תורת כהנים", הוא חומש ויקרא, ב"פרשת כהנים", היא פרשת אמר?

על פי הפשט ניתן לומר שבסוף פרק י"ז טענו בני ישראל: "כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות, האם תמנו לגוע?". על כך ענה ד' שאהרן ובניו צריכים לשמור שבני ישראל לא יקרבו למזבח ולמשכן ולא ימותו, ומתוך שהכהנים עובדים במקדש, ושומרים שבני ישראל לא יתקרבו למשכן ולא ימותו, הם זוכים במתנות הכהונה. כמו שנאמר לקראת סוף הפרשה: "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבֹדתם אשר הם עֹבדים את עבֹדת אהל מועד" (יח, כא).

אבל רש"י כתב הסבר נוסף. על כתיבת מתנות כהונה דווקא בפרשתנו הוסיף רש"י (בפסוק ח'): "ואני הנה נתתי לך - בשמחה. לשון שמחה הוא זה, כמו: 'הנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו' (שמות ד, יד).

משל למלך שנתן שדה לאוהבו, ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך: כל מי שירצה יבוא ויערער לנגדך. הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם. ולכך נסמכה פרשה זו לכאן".

נמצאנו למדים מכאן יסוד גדול שנוגע לתחומים רבים בחיים: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום" (משלי יט, כא). לא רק למרות ריבוי המחשבות בלב איש, עצת ד' תקום, אלא לפעמים דווקא מתוך ריבוי המחשבות תקום עצת ד' עוד יותר מהר, ובצורה יותר ברורה: מתוך שקרח ערער על אהרן, קיבל אהרן את מתנות הכהונה בברית מלח!

יסוד זה מופיע במקומות נוספים בתנ"ך:

1. אחי יוסף ניסו למנוע את התגשמות חלומו של יוסף, שבו הוא ראה שהאחים משתחוים לו, ולכן זרקוהו לבור ואחר כך מכרוהו למצרים (בראשית לז, כ-לו), אבל במעשה זה עצמו הם גרמו לקיום חלומו של יוסף והשתחוואתם לו (רש"י שם, כ). אמנם אחי יוסף היו צדיקים, ובארנו את עומק כוונתם במאמרנו בפרשת וישב, אך מכל מקום התורה מלמדת אותנו יסוד זה גם בפרשת מכירת יוסף.
2. אדניהו, יואב ואביתר רצו למנוע את המלכת שלמה, ולכן המליכו את אדניהו (מלכים א א, ה-ט ורש"י שם בפסוק ז), אך במעשה זה עצמו הם קירבו את המלכת שלמה עוד בחיי דוד, ואת הכרזתו המפורשת של דוד ששלמה ימלוך אחריו (שם, כט-מח).

גם בימינו נעשים מעשים רבים שענינם למנוע ח"ו את הבטחות ד' לאבותינו על שלטון עם ישראל על ארץ ישראל כולה. בין אם מעשים אלו נעשים בכוונה נגד רצון ד', ובין אם הם נעשים שלא בכוונה נגד רצון ד', אנו בטוחים ש"ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ד' העליונה אשר דבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו" (לשון מרן הרב קוק באגרות הראי"ה, איגרת שע"ח).

נקווה שכל המעשים הללו רק יזרזו את התגשמות דברי ד' על גאולתנו ועל שלטוננו בכל ארץ ישראל, ובהחזרת השכינה לציון במהרה בימינו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.