הקדמה

נאמר בפרקנו:

ד. "ויאמר לעם ליושבי ירושלם, לתת מנת הכהנים והלְוִיִם, למען יֶחֶזְקוּ בתורת ד'.

ה. וכִפְרֹץ הדבר, הִרְבּוּ בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכל תבואַת שדה, וּמַעְשַׂר הכֹּל לרֹב הביאו.

ו. ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה, גם הם מַעְשַׂר בקר וצאן, וּמַעְשַׂר קדשים המקֻדשים לד' אלקיהם, הביאו, ויתנו ערמות ערמות.

ז. בחֹדש השלִשי החלו הערמות לִיסוֹד, ובחֹדש השביעי כִּלּוּ.

ח. ויבֹאו יחזקיהו והשָׂרים ויראו את הערמות, ויברכו את ד' ואת עמו ישראל.

ט. וידרֹש יחזקיהו על הכהנים והלְוִיִם על הערמות.

י. ויאמר אליו עזריהו הכהן הראש לבית צדוק, ויאמר: מֵהָחֵל התרומה לָבִיא בית ד' אכול ושבוע והותר עד לרוב, כי ד' ברך את עמו, והנותר את ההמון הזה".

יש לשאול על פסוקים ט-י: מה בדיוק דרש חזקיהו, ומה בדיוק אמר לו עזריהו הכהן הראש?

א. הסבר רש"י ורוב המפרשים

כתב רש"י:

"(ט) וידרש יחזקיהו - לפי שראה חזקיהו הערימות גדולות, אמר בלבו: שמא לא לקחו הכהנים והלויים מהם, ולא נגעו בהם, שאם נגעו בהם איך נתרבו כל כך? ותמה ודרש מהם על דבר הערימות על מה זה.

(י) מהחל התרומה לביא - אכלנו אכול, ולא אכילת עראי, אלא אכול ושבוע והותר. ומה שאתה מתמה על שאכלנו ארבעה חדשים, ואף על פי כן ערמותיהם כל כך גדולות - זה הדבר: כי ברך ד' את עמו, ונתן להם תבואות הרבה, לפיכך הרבה התרומות והמעשרות שלנו.

והנותר - מן אכילתנו זה. ההמון הזה - אשר אתה רואה ערמות ערמות".

כלומר: הדרישה של חזקיהו פירושה שאלה: כיצד יתכן שיש ערמות כל כך גדולות? האם הכהנים והלויים לא לקחו את מה שהביאו להם?

ענה לו עזריהו הכהן הראש: הכהנים והלויים לקחו את מה שהביאו להם, ולא רק בצמצום, אלא בהרחבה, כדי לאכול ולשבוע ולהותיר. ואף על פי כן הערמות גדולות, כיון שד' ברך את עמו, ונתן להם תבואות הרבה. ולכן, אף על פי שהכהנים והלויים לקחו את מה שהם צריכים, הערמות גדולות.

כעין זה פירשו גם ה"מצודת דוד", החיד"א והמלבי"ם.

עוד הוסיף החיד"א בפירושו "חומת אנך": "ואכלנו אכול ושבוע והותר, והיא ברכה אחרת: 'ואכלתם לחמכם לָשֹׂבַע' (ויקרא כו, ה) ואמרו: 'אוכל קמעא ומתברך במעיו' (רש"י שם, ומקורו בספרא)".

כלומר: לא רק שהכמות נהייתה יותר גדולה ויש שפע גדול של פירות, אלא גם האיכות של הפירות נהייתה יותר טובה, ומהמעט שאוכלים כבר שבעים.

ב. הסבר הרלב"ג

הסבר אחר כתב הרלב"ג: "וידרש יחזקיהו על הכהנים והלוים על הערמות - רוצה לומר שחקר עמהם אם היו עולות לזה הרבוי מתנותיהם קודם הבאת העם מתנותיהם בבית ד'.

ואז ענה עזריה הכהן הגדול שהיה מבית צדוק, כי מעת שהתחילו להביא התרומה בבית ד' שלח ד' יתברך ברכה בפירות, עד שיהיה בהם לאכול ולשבוע ולהותר עד לרוב".

כלומר: גם לפי הרלב"ג הדרישה של חזקיהו פירושה שאלה, אבל השאלה לא היתה כמו שפירשו המפרשים האם הכהנים והלויים לא לקחו את מה שהביאו להם, אלא: האם גם לפני שבני ישראל הביאו את המתנות לבית ד', גם כן היה ריבוי כזה של תבואה ושל מתנות כהונה ולויה.

וענה לו עזריהו הכהן הראש שאכן קודם לא היתה ברכה כזו בפירות, ורק מאז שהתחילו להביא את התרומה לבית ד' שלח ד' ברכה גדולה בפירות, עד שיש בהם כדי לאכול ולשבוע ולהותיר.

עוד כתב הרלב"ג: "וראוי שתדע כי בעת השובע יספיק מהמון לאכול ולשבוע, מה שלא יספיק לזה בעת החסרון. ולזה היה זה ראיה כי ברך ד' את עמו. והנה הנותר לנו אחר שאכלנו אכול ושבוע הוא כל הרבוי הזה שאתה רואה, והוא לאות גם כן כי ברך ד' את עמו".

כלומר: כאשר חס ושלום יש מיעוט אֹכל - האנשים מרגישים שחסר להם, יותר ממה שבאמת חסר להם. שכיון שאין להם פת בסלם הם דואגים, ונדמה להם שהמעט שיש הוא פחות ממה שיש באמת. אבל כאשר יש לאנשים אֹכל בשפע - הם רגועים, ואינם להוטים לאכול, כיון שהם יודעים שיש שפע, ואם הם יהיו רעבים - הם יוכלו לאכול, ולכן הם אוכלים פחות.

יהי רצון שנקיים את כל המצוות בשמחה ובטוב לבב ובהידור, ושד' תמיד יברך אותנו בשפע.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.