הקדמה

נאמר בפרקנו:

כא. "ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה, ומהללים לד' יום ביום הלְוִיִם והכהנים בכלֵי עֹז לד'.

כב. וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שֵכֶל טוב לד', ויאכלו את המועד שבעת הימים, מְזַבְּחים זבחי שלמים ומתודים לד' אלקי אבותיהם.

כג. וַיִוָעֲצוּ כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים, ויעשו שבעת ימים שמחה.

כד. כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן, והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים, ויתקדשו כהנים לרב.

כה. וישמחו כל קהל יהודה והכהנים והלְוִיִם, וכל הקהל הבאים מישראל, והגרים הבאים מארץ ישראל, והיושבים ביהודה.

כו. ותהי שמחה גדולה בירושלם, כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלם.

כז. וַיָקֻמו הכהנים הלְוִיִם ויברכו את העם, וישמע בקולם, ותבוא תפִלתם למעון קדשו לשמים".

כל החלק הזה של פרקנו מרובה בשמחה: ארבע פעמים בששה פסוקים מופיע בו לשון שמחה, ופעמיים מִתוֹכָן כתוב שבני ישראל שמחו "שמחה גדולה": בחג המצות (כא), ובשבעת הימים הנוספים (כו).

יש לשאול: מדוע הוסיף חזקיהו שבעה ימים ומדוע היתה שמחה גדולה?

א. הסבר רש"י

כתב רש"י (כו): "כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא היתה כזאת בירושלים - שמא עם רב יותר היו באין לרגל לירושלים בימי שלמה, אבל שמחה גדולה לא היתה בירושלים כזאת מימות שלמה. כי ביותר שמחו על מה שאם היו כל רגל ורגל מקובצים בירושלים, לפי שלא היה להם חדוש - אין להם שמחה. אבל עתה, שכל ימי אחז ומלכי יהודה הרשעים, לא עלו לרגל לירושלים, ועתה הורשו לעלות לירושלים - שמחו שמחה גדולה. ולפי שהיה כמה שנים שלא עלו לירושלים עד עתה - הוקטן בעיניהם שבעה ימים דחג המצות, והוסיפו עוד שבעה ימים כדי לשמוח בהם, ושמחו שמחה גדולה".

כלומר: בימי שלמה כנראה היו אנשים רבים יותר בירושלים, שכן על ימי שלמה כתוב בספר מלכים (א ד, כ): "יהודה וישראל רַבִּים כחול אשר על הים לָרֹב, אֹכלים ושֹתים ושמחים". אבל אחרי שאחז סגר את דלתות בית המקדש, ואילו חזקיהו אמר לכולם לעלות לרגל - היתה שמחה גדולה, והם הרגישו שהם רוצים להמשיך את השמחה, ולכן קבעו עוד שבעה ימים של שמחה!

ב. הסבר הרלב"ג

הסבר אחר כתב הרלב"ג (כו): "כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא היתה כזאת בירושלים - רוצה לומר: ארבעה עשר יום ימי שמחה, כמו שהיה בזה המקום. והנה בימי שלמה עשה, אחר שבנה הבית עשו גם כן ארבעה עשר יום ימי שמחה, והם חנוכת הבית ושבעת ימי החג, כמו שנזכר שם".

כלומר: כמו ששלמה עשה ארבעה עשר יום של שמחה בחנוכת הבית ובחג הסוכות, כך עשה חזקיהו ארבעה עשר יום של שמחה: שבעת ימי חג המצות ואחריהם שבעת ימים נוספים.

כך נאמר בספר מלכים א (ח, סה): "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ד' אלקינו, שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום".

מדברי הרלב"ג נראה שההשוואה לשמחה שהיתה בימי שלמה אינה בגודל השמחה ואיכותה, אלא רק בכמותה: ארבעה עשר יום.

ג. הסבר ה"מצודת דוד"

הסבר אחר כתב ה"מצודת דוד" (כו): "לא כזאת - לא היתה שמחה כזאת בירושלים, כי היתה דוגמת חנוכת הבית שעשה שלמה".

נראה מדבריו שגם חזקיהו עשה כעין חנוכת הבית.

לפי דבריו נראה שההשוואה לשמחה שהיתה בימי שלמה היא גם בגודל השמחה ואיכותה, כרש"י, וגם בכמותה, כמובן, כמו שמפורש בפסוקים, שהיתה ארבעה עשר יום, וגם באופי השמחה: שהיתה כעין חנוכת הבית, אחרי שזמן רב לא עלו לרגל.

לכאורה יש לשאול: והרי חנוכה היא התחלת השימוש, כמו שכתב רש"י בפרשת לך לך על המלים "וירק את חניכיו" (יד, יד): "חניכיו - הוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן: 'חנוך לנער' (משלי כב, ו), 'חנכת המזבח' (במדבר ז, יא), 'חנכת הבית' (תהלים ל, א)".

יש לומר שכעין זה מצאנו גם בחנוכה שעשו החשמונאים, שהם לא בנו את בית המקדש מחדש, אלא רק טיהרוהו, וחידשו בו את העבודה, והיא נקראת "חנוכה", כמו שכתב רש"י במסכת מגילה (ל ע"ב): "בחנוכה [קוראים] בנשיאים - דהוי נמי חנוכת המזבח". כך גם עשה חזקיהו, שטיהר את המקדש וחידש בו את העבודה, ועשה חנוכה.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בבנין בית המקדש ובעליית כל עם ישראל לחנוכת הבית בשמחה גדולה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.