הקדמה

נאמר בפרקנו (טז): "ויכרֹת יהוידע ברית בינו ובין כל העם ובין המלך, להיות לעם לד'" .

פירש רש"י: "ברית בינו ובין כל העם ובין המלך - שיהו כולם, המלך והעם, אחרי ד'".

וכן פירש ה"מצודת דוד": "בינו וכו' - רוצה לומר כולם קבלו עליהם בברית להיות לעם לד', ולעבדו".

הרד"ק בספר מלכים (ב יא, יז) הוסיף במשמעות הברית בין המלך והעם לבין ד': "כרת ברית בין ד' והמלך והעם, שיהיו כלם לעבודת ד', ולהסיר הבעלים".

א. החידוש בפסוק המקביל בספר מלכים

בפסוק המקביל בספר מלכים (ב יא, יז) נאמר: "ויכרֹת יהוידע את הברית בין ד' ובין המלך ובין העם, להיות לעם לד', ובין המלך ובין העם".

יש כאן תוספת שאינה כתובה בפרקנו: לא רק ברית "בין ד' ובין המלך ובין העם, להיות לעם לד'", אלא גם: "ובין המלך ובין העם".

מה משמעות הברית בין המלך ובין העם?

כתב רש"י שם: "בין ד' ובין המלך ובין העם - שיהו המלך והעם אחרי ד', ואחר כך בין המלך ובין העם, שיהו עבדים למלך".

רש"י הסביר רק את ההתחיבות של העם כלפי המלך - להיות לו לעבדים, אבל הוא לא הסביר את ההתחיבות של המלך כלפי העם.

הרלב"ג הסביר גם את ההתחיבות של המלך כלפי העם: "ויכרות יהוידע את הברית - הנה ראשונה כרת ברית בין ד' ובין המלך והעם שיהיו לעם ד', ואחר כן כרת ברית בין המלך ובין העם, שהוא יהיה להם למלך, והם יהיו לו לעם".

מהי המשמעות המדויקת של המלים: "שהוא יהיה להם למלך והם יהיו לו לעם"?

הסביר ה"מצודת דוד": "ובין המלך ובין העם - שהמלך ילחום מלחמות העם, והם יעבדוהו כמשפט הראוי למלך".

כעין זה כתב רש"י בדברי הימים (א יא, ג) בהסבר הברית שכרת דוד לזקני ישראל, בהתיחסו גם לברית שכרת יהוידע: "ויכרות להם דוד ברית - כאותו ברית שכרת יהוידע, דכתיב: 'ויכרות יהוידע את הברית בין ד' ובין המלך ובין העם, להיות לעם לד'' (מלכים ב' יא), פתרון: להיות לד' עבדים, וגם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך, וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו, ללחום מלחמותם".

יש לשאול: מדוע היה חשוב לפסוק ולמפרשים להדגיש שהברית הראשונה היתה בין המלך והעם לבין ד', ורק אחר כך היתה הברית בין המלך ובין העם?

התשובה פשוטה: הנאמנות הראשונה צריכה להיות כלפי ד', ורק אחר כך היא צריכה להיות בין המלך לבין העם.

ב. הסברו המיוחד של המלבי"ם

המלבי"ם בספר מלכים (שם) כתב כיצד בפסוק ההוא רמוז מה שעשה העם מיד אחר כריתת הברית.

מיד אחרי כריתת הברית כתוב בפרקנו:

יז. "ויבֹאו כל העם בית הבעל ויתצֻהו, ואת מזבחֹתיו ואת צלמיו שברו, ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות.

יח. וישם יהוידע פקֻדֹת בית ד' ביד הכהנים הלוים אשר חָלַק דויד על בית ד' להעלות עֹלות ד', ככתוב בתורת משה בשמחה ובשיר על ידי דויד.

יט. ויעמֵד השוערים על שערי בית ד', ולא יבֹא טמא לכל דבר.

כ. ויקח את שרי המאות ואת האדירים ואת המושלים בעם ואת כל עם הארץ, ויורד את המלך מבית ד' ויבֹאו בתוך שער העליון בית המלך, ויושיבו את המלך על כסא הממלכה".

כתב המלבי"ם שם (יח-יט): "וכן עשו בפועל, שהקדימו תחילה לקיים דברי הברית הראשונה, במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ד', ומפרש בדברי הימים (שם, יח-יט) שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב, כמו שאמרו בריש מסכת תמיד.

אחר כך קיימו הברית השניה, בין המלך ובין העם, כלומר: שהושיבו את יואש על כסא המלכות".

עוד כתב המלבי"ם שם בספר מלכים (יז) שבפסוק ההוא רמוז גם מה שעשה העם ליואש בסוף ימיו:

"כרת ברית שהמלך והעם יעבדו את ד', וזה הברית בין ד' ובין המלך והעם, ואחר כך כרת ברית בין המלך ובין העם, שיהיו נאמנים למלכם, בענין שהברית השני תלוי בראשון. וכן היה אחר כך, שכאשר עזב את ד' - קשרו עליו קשר והרגוהו".

כלומר: כאשר יואש הפר את חלקו בברית עם ד' - העם הפר את חלקו בברית עם המלך, והרגוהו.

יהי רצון שנזכה במהרה לביאת המלך המשיח, ולכריתת ברית חדשה עם ד', שלא תופר לעולם (ירמיהו לא, ל-לג).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.