מדוע חשוב היה לכתוב את מגילת איכה בקלף ובדיו ולא רק לומר אותה בעל פה?

רוב ככל נבואות הנביאים נאמרות לבני העם בעל פה, ומשמעות הדבר שהן נאמרות כ'הוראת שעה' בהתאם לדור ומצבו. גם ירמיהו מסר נבואות תוכחה רבות בעל פה לאורך שנות נבואתו. כבר בתחילת ימי יהויקים ירמיהו התנבא על חורבן ירושלים (ירמיהו כו, א-ו): "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים... הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת ה' לֵאמֹר... וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". לאור זאת יש לתמוה מדוע גרמה מגילת איכה לזעזוע כה גדול בירושלים. אולם החידוש הגדול היה בכך שירמיהו הצטוה לכתוב מגילת פורענות "על ספר בדיו". כתיבת נבואה על ספר מעניקה לה מעמד חדש: היא מקבלת תוקף נצחי של 'תורה שבכתב'. בהקשר זה יש לזכור כי המושג 'תורה שבכתב' כולל את כל ספרי התורה, נביאים וכתובים[1]. כאשר ירמיהו העלה את מגילת הקינות על הכתב, הוא העניק לחורבן תוקף של מאורע שנחקק לנצח.

כתיבת המגילה גרמה לזעזוע בקרב השכבה הגבוהה של ממלכת יהודה (ירמיהו לו, טז-יח): "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת כָּל הַדְּבָרִים פָּחֲדוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ אֶל בָּרוּךְ הַגֵּיד נַגִּיד לַמֶּלֶךְ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". השרים וידאו מיד שאכן מדובר היה במעמד מסודר של כתיבת מגילת ספר: "וְאֶת בָּרוּךְ שָׁאֲלוּ לֵאמֹר הַגֶּד נָא לָנוּ אֵיךְ כָּתַבְתָּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיו. וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ". גם המלך הבין שכתיבת מגילה שכזו היא חידוש מרעיש ואיננה כשאר הנבואות. אולם ברשעתו הוא לא התעורר בתשובה מתוך הזעזוע, אלא אדרבה: החליט לשרוף את המגילה, ובכך למנוע את הפיכתה למגילת ספר נצחית שתיכלל בין כתבי הקודש. לאחר שריפת המגילה, יהויקים ניסה לתפוס את ירמיהו כדי למנוע ממנו לכתוב את המגילה שנית. הדבר היה עולה בידו אילולא הקב"ה הסתיר את ירמיהו (כו-לב): "וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת יְרַחְמְאֵל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת שְׂרָיָהוּ בֶן עַזְרִיאֵל וְאֶת שֶׁלֶמְיָהוּ בֶּן עַבְדְּאֵל לָקַחַת אֶת בָּרוּךְ הַסֹּפֵר וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיַּסְתִּרֵם ה'... וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ...".

כתיבת מגילת איכה שינתה לחלוטין את פניהם של כתבי הקודש שהלכו ונכתבו עד אז. באותה התקופה הספרים שנכללו בין ספרי המקרא היו: חמישה חומשי תורה, יהושע, שופטים, שמואל, ישעיהו, תהלים, משלי, איוב, רות, שיר השירים וקהלת[2]. כאשר ירמיהו העלה על הכתב ספר שכל כולו קינות, הוא טבע לנצח את החורבן בתור נקודת שבר היסטורית שתפתח פרק חדש של גלות בתוך כתבי הקודש. אחריה עתידים היו להופיע גם הספרים יחזקאל, דניאל ומגילת אסתר המתארים את מצב ישראל בגלות. מבחינה זו המאבק שהתחולל בין הנביא והמלך לא היה רק על הנהגת בני הדור באותה השעה, אלא על עיצוב ה'תורה שבכתב' לדורות.

[1] שמות רבה (מז): "למה אמר הקדוש ברוך הוא 'כתב לך'?... אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'כתוב לך' תורה נביאים וכתובים שיהיו בכתב אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד יהיו על פה". וכן פסק הרמב"ם (תלמוד תורה א, יא-יב): "וחייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה... ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה". וכך נפסק גם בשולחן ערוך יורה דעה (הלכות תלמוד תורה סימן רמו): "חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים".

[2] עיין במסכת בבא בתרא (יד, ב – טו, א). יתכן שחלק מן הספרים עדין לא הוכנסו באופן מסודר לכתבי הקודש, אלא התהלכו בעם בתור מגילות כתובות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.