אֱלִיהוּא ראה שרעיו רצו להשקיט תלונת איוב במה שהרשיעו אותו ולא בזה הדרך יתנחם המתאונן; אבל הוא במענהו לא ירשיע את איוב, רק יצדיק משפט א-להים.

יש להשקיף על ההתנצלות אשר הקדים. התחיל לדבר בענווה כראוי לחכם כמותו ואמר, "צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים... עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א..." ופתאום שינה את ארחו ודיבר איתו קשות, "אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ... אָ֭כֵן רֽוּחַ־הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ... לֹֽא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ"!

ונראה ביאור הדברים, כי שכל האדם נפרד לשני סוגים:

(א) יש ששכלו עמוק ומחודד וכל אשר ידבר בדברי חכמה ימציאם בדרך עמוק, ילך בגדולות ונפלאות ולא יציע תחילה הקדמות פשוטות הנצרכות למי שהולך ממדרגה למדרגה, זאת לא יעשה, כי ההקדמות של המושכלות הראשונות המה פשוטים בעיניו למאוד, ורחוק אצלו שיהיו פחותי שכל שיהיה הכרח ללמדם המושכלות הראשונות, על כן ידבר מיד במדרגה עליונה ועמוקה.

(ב) ויש ששכלו אינו מהיר כל כך, וידע בנפשו כמה יגיעות היו לו להבין המושכלות הראשונות עד שבא אחר כך למדרגה עליונה. על כן כדברו לפני הפחותים ממנו גם הוא יציע כל ההתחלות והצעות להבנת החכמה. 

ואמנם שלמה המלך עליו השלום אף שאין לנו גדול בחכמה ממנו, עם כל זה ידע ללמד לפתאים דעת ולדבר בלשון חכמתו אשר המתחילים יבינו נגלהו בדרך מושכל ראשון, והמשכילים יבינו אל תוכו, כ"תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף"(משלי כה יא), כמו שפירש הרמב"ם (מורה נבוכים). על זאת נאמר בקהלת: "וְיֹתֵ֕ר שֶׁהָיָ֥ה קֹהֶ֖לֶת חָכָ֑ם ע֗וֹד לִמַּד־דַּ֙עַת֙ אֶת־הָעָ֔ם"(קהלת יב ט), פירוש, אף שהיו לו חכמה ותורה והיה מן הסוג הראשון הנזכר למעלה, אשר עמוק ומחודד שכלם, עם כל זה הייתה לו תחבולה גם בזה ללמד דעת העם, פחותי הערך. כי ידע לדבר אחת ולהשמיע שתים בדרך נגלה ונעלם.

זה שאמר אֱלִיהוּא לפני הזקנים ועמד בענוותו. הן אמת צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א ׀ מֵחַוֺּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם. ולא אמר 'דֵּעִ֣י לפניכם', רק "דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם", כמו 'עמכם', שיראתי לומר דֵּעִ֣י, שבלא ספק כבר הוא עמכם. כי אם אצלי הוא דבר חדש, אצלכם הוא דבר פשוט מן המושכל הראשון, על כן ישבתי דומם. אך אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה, חשבתי שהבאים בימים ורוב שנים ידברו מה בליבם ויודיעו חכמתם לאחרים, יודיעו גם ההתחלות לזולתם. אָ֭כֵן רֽוּחַ־הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ, רֽוּחַ החכמה הִ֣יא באנוש ולא תצא לחוץ, והתבונה אשר נִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם נשארת בהם ולא תצא מהכח אל הפועל, כי המה העמיקו דברים והתחלות לא הודיעו. על כן לֹֽא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט, לֹֽא־רַבִּ֥ים יגיעו לחכמה. אם גם הזְקֵנִים הללו יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט מכל מקום לֹֽא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ מהם, כי לא הוציאו רוחם היטב להבין דעת ומזימה. לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה־לִּ֑י הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם, הייתי מייחל שיבואו דבריכם בביאור כי אני אָ֭זִין ואבין את תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם אשר בלבכם, אבל אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ, שמדבריכם לא יתווכח ולא יבין מענה לדבריו כי אֵ֣ין עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם, אין מי מכם שיוציא אמריו מִכֶּֽם, מה שבקרב הלב. כי דבריכם משכילים, אבל לתלונתו לא הוצאתם מענה.

פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא־אִֽישׁ׃
(איוב לב יג)

פֶּן תחשבו שזאת החָכְמָ֑ה אשר מָצָ֣אנוּ שטוב יותר שלא לענות לו, כי לא איש יוכל ליישרהו ולהשיבו מטעותו וסכלותו, רק אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ בייסורים עד ישוב, [ותֹּאמְרוּ] שהרי גם אליהוא עד הנה לא ידע להשיבו. על זאת השיב אליהוא –

וְלֹא־עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃
חַ֭תּוּ לֹא־עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים׃
וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי־לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא־עָ֥נוּ עֽוֹד׃ 
אַעֲנֶ֣ה אַף־אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי׃
(איוב לב יד-יז)

הלא עד הנה לֹא־עָרַ֣ךְ איוב אֵלַ֣י מִלִּ֑ין ושאני אֲשִׁיבֶֽנּוּ אין זו דרך ארץ. וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ, בעוד שאתם עסוקים באמרים לא אכנס תוך דבריכם להפסיק אמריכם, כי זאת מידת הגולם. ולא יכולתי להשלים ההתחלות אשר חסרתם לעיקר התלונה. אך עתה כאשר חַ֭תּוּ לֹא־עָ֣נוּ... אַעֲנֶ֣ה אַף־אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י ואבנה בנין חדש להציע התחלות ואחר כך עמוקות ונשגבות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.