כל שבע הפטרות הנחמה מסודרות לפי הסדר שלהן בספר ישעיה, חוץ מההפטרה שלנו, שהמקום שלה בסדר הפרקים הוא אחרי שתי ההפטרות הבאות. לפי ההסבר של המלבי"ם נראה שזה בגלל שההפטרה שלנו עוברת לגעת בשאלה: מה אנחנו צריכים לעשות בתהליך הגאולה הזה. אחרי שנגענו בהפטרה הקודמת בחובה שלנו לתקן: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה", ובמידע שה' נתן לישעיה מה אנחנו צריכים לעשות: "אֲדֹנָי ה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר", ההפטרה שלנו ממשיכה ומדלגת למקום שבו נכתב מה אנחנו צריכים לעשות.

המלבי"ם אומר שבתהליך הגאולה, גם אחרי שארץ ישראל כבר נגאלה, והעם כבר חוזר אליה, ציון עדיין לא בנויה. ולכן היא "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה". והקב"ה מסביר למה היא עוד 'לא נוחמה', כי היא 'עניה' בתורה, ועוד לא השלמנו את התהליך הרוחני שצריך לעבור, ולכן היא גם 'סוערה' והגויים פוגעים בה.

כי את ציון לא בונים באבני בנין רגילות, ציון מיוסדת על תורה שתשנה את כל העולם, ועל עם שיהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש. ולכן: "הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים". הקב"ה לא אומר שבעתיד ציון תבנה באבנים יקרות אלא "הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ" בלשון הווה. כבר עכשיו הקב"ה מייסד את ציון והולך ובונה אותה על ידי הבנייה של התורה והעולם הרוחני שעם ישראל הולך ובונה.

ומה הם האבנים הטובות האלו שיהיו היסוד של ציון?: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'". כשעם ישראל כולו ידע את ה'. וכשנגיע לשלב הזה גם לא יצטרכו עוד מלחמות וכאב: "וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ". ובהתאמה כשיגיע השלב של "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי", אז ממילא "רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ". כי כל הכאב של העניה הסוערה, נועד לקדם את תהליך הבניה של עם ישראל: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל". גם המשחיתים הם מה' כדי לייצר את הכלי המתאים. וממילא כשנבנה את המדרגה הנדרשת: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי".

ואם כך מה צריכים עם ישראל לעשות? "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם". כל מי שיש לו צמאון רוחני, לכו ללמוד תורה שנמשלה למים, ועניני אלוקות שיורדים מהשמים. אבל מה יעשה מי שאין לו זמן וכוח לשבת שנים ארוכות וללמוד? המים מגדלים חיטה שממנה עושים לחם, כמו שנאמר בהמשך הפרק: "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם... וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל". ותלמידי החכמים שבכל הדורות הולכים אל המים שהם התורה שבכתב, ומגדלים לנו לחם שהוא התורה שבעל פה. ואת מה שהם כבר כתבו יכולים כולם ללמוד גם בלי להיות תלמידי חכמים גדולים. ולכן "וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף", כסף זה הביטוי של המאמץ האנושי: "לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ". כי הכל כבר מוכן לסעודה.

בשביל לקבל מה שכבר מוכן לנו לא צריך כסף, לא צריך להשקיע הרבה זמן ומאמץ: "וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב". היין עוקף את ההבנה האנושית. מי שלא ישב וילמד שנים ארוכות לא יבין הכל, אבל הוא יכול לקבל את מה שהחכמים אומרים לו בתור מסקנה מוחלטת גם בלי להבין את כל הסיבות. ובעניני אמונה עמוקים ותורת הסוד, יש חלב, הכל מוכן ומעובד כך שאדם יוכל לקבל את המזון האמוני שדרוש לו כמו תינוק יונק.

ולכן מה שנדרש מאיתנו הוא "הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם".

ולמה הבנייה של ציון כל כך מסובכת וארוכה? כי המטרה שלה היא לא רק עם ישראל, אלא משיח: "וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים", שהוא אמור לתקן את כל העולם: "הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים". עד שלא רק שהגויים לא ימשיכו להציק לנו, הם גם יבואו אלינו לשמוע: "הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן ה' אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.