ההפטרה שלנו היא ההפטרה השניה מהפטרות הפורענות, והיא המשך ישיר של ההפטרה הקודמת.

בהפטרה הקודמת דיברנו על התהליכים שמבשילים לקראת החורבן, למרות שהדור של יאשיהו נראה כל כך צדיק. אלא שהדור ההוא שואל, לכאורה בצדק, למה באמת שיהיה חורבן?

אם עם ישראל חזר בתשובה, וגם אם היא לא תשובה שלמה, אבל התהליך הוא תהליך חיובי, למה שעכשיו יבוא חורבן בגלל חטאים של דורות קודמים?

ובכלל מה ההגיון שעל החטאים של הדור של מנשה, ישלם דור אחר שלא חטא בהם, בוודאי לא באותה רמה?

ולכן מבהיר ירמיהו לעם ישראל שהמבט שלנו על עם ישראל בארץ מוטעה מהיסוד. אנחנו מבינים את ההסטוריה בפשטות כך: ה' הוציא את עם ישראל ממצרים והוליך אותם במדבר בארץ לא זרועה: "הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת" עד שהביא אותנו לארץ הטובה "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ". ומאז המצב סטטי, אנחנו כבר לא בדרך, הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. וכאן אנחנו אמורים להשאר, אלא אם כן צריך להעניש אותנו על משהו חמור מאוד שעשינו ואז נצא לגלות. ולפי המבט הזה באמת אין הגיון להוציא לגלות דור אחר מהדור שחטא.

אבל האמת היא שההליכה במדבר והכניסה לארץ טובה הם גם דוגמא ומשל לתפקיד הרוחני של עם ישראל בעולם. העולם הוא מדבר רוחני, ועם ישראל מוביל בו דרך ארוכה שנועדה לתקן אותו, ולהביא אליו מים חיים של קשר עם הקב"ה. ולכן המילה המובילה בפרק הזה היא המילה 'דרך'. אנחנו נמצאים באמצע הדרך הרוחנית, ועוד לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. ולכן סטיה של דורות מסוימים מהדרך משפיעה על המקום אליו מגיעים גם הדורות שאחריהם. "הֲלוֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בַּדָּרֶךְ". עם ישראל צריך לחיות את המדבר הרוחני במים אלוקיים אבל "אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם".

ולכן למרות שהחטא הוא באבותיכם "מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ", גם הדורות הבאים נושאים את עוונם: "לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם ה' וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב". האמירה הבסיסית שאתם לא חוטאים: "אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי", נובעת מחוסר הבנה שאתם ממשיכים את אבותיכם בדרך: "רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית", יש שלבים בדרך שהם הר, כמו ימי יאשיהו, ויש שלבים שהם גיא כמו ימי מנשה, אבל מה שעשית בגיא משפיע גם על עכשיו, התכונות מימי מנשה נטמעו כבר בעם, והוא "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר" מחובר לעולם החומרי שהוא המדבר שאתם בו בדרך אל הארץ הטובה. ולכן הרוחניות שלכם היא ללכת לפי אות נפשכם ולא לפי רצון ה': "בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ".

וכשמבינים שהכל תהליך אחד אז "כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל". הדור הנוכחי מציג את עצמו כקדוש אבל הוא עצמו הגנב שהיה הדור הקודם, רק שעכשיו הוא נתפס. ההבדל בין הדורות הוא "כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ". בשני המקרים הם מחפשים את טובת עצמם, רק שכשבאה רעה, טובת עצמם היא לפנות לקב"ה. וכיון שזו דרכם אי אפשר לתת לה להמשך, כי כשלא תהיה צרה הם יחזרו לעבוד עבודה זרה, כמו שהיה אחרי ימי יאשיהו.

וכדי לסיים בדבר טוב, קוראים האשכנזים את הפסוק הטוב הבא, בתחילת פרק ג', והספרדים את תחילת התיקון האפשרי, בתחילת פרק ד'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.