כיוון שבשמחת תורה אנחנו מסיימים את התורה, אנחנו מיד מתחילים אותה שוב, בפרשת בראשית. ובהפטרה ממשיכים מיד אל הפרק הראשון בנביאים, פרק א' ביהושע.

ההפטרה קשורה מאוד לסוף הפרשה. כי בפרשת וזאת הברכה אנחנו קוראים על מותו של משה, וההפטרה מדברת על העברת ההנהגה ממשה אל יהושע. משה מוזכר בהפטרה אחד עשרה פעמים, הרבה יותר ממה שיהושע עצמו מוזכר בה. וההפטרה היא ההמשך הישיר ממותו של משה כמו שהיא מתחילה: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה'".

היינו יכולים לחשוב שאחרי שמשה מת מתחילה תקופה אחרת, שלא קשורה אליו. היה מנהיג בשם משה, ומעכשיו יש מנהיג אחר בשם יהושע. אבל ההפטרה שלנו מלמדת אותנו שזה לא נכון. הפרק הראשון בנביא עסוק בלהדגיש לנו שכל מה שקורה אחרי משה הוא המשך של משה.

יהושע הוא לא מנהיג מכוח התכונות האישיות שלו, אלא בגלל שהוא "מְשָׁרֵת מֹשֶׁה".

משה היה אמור להנחיל לעם ישראל את הארץ. משה לא נבחר רק כדי להוציא את עם ישראל ממצרים, אלא כדי להעביר אותם ממצרים אל ארץ ישראל. על משה עצמו נגזר שלא יכנס לארץ, וממילא כל הכניסה של עם ישראל לארץ היתה במדרגה נמוכה יותר. אבל גם היא מכוחו. ולכן נבחר יהושע להמשיך אותו ולהכניס את עם ישראל לארץ בתור המשרת של משה. בתור ההמשך של משה.

ולכן הכיבוש של הארץ יהיה כמו שנאמר למשה: "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה". וה' יהיה עם יהושע בזכות משה: "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ".

וההצלחה של יהושע תהיה בהתאמה לשמירה על התורה שקיבל משה: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ".

ולכן גם צריך לצוות את יהושע כל כך הרבה פעמים: "חֲזַק וֶאֱמָץ", כלומר תתחזק יותר ממה שאתה חזק היום, ותאמץ את מירב הכוח שלך, כי אתה נכנס לנעליים גדולות ממך. באמת משה הוא מי שאמור לכבוש את הארץ, ואתה צריך למלא את מקומו. ולכן אתה צריך להתאמץ מאוד כדי לעמוד ברמה הנדרשת.

גם בפניה שלו אל העם, אל בני גד ראובן וחצי שבט מנשה, יהושע בא כהמשך של משה: "זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'".

וגם העם כלפי יהושע מתיחס אליו כהמשך של משה: "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה".

לא רק תחילת הנביאים מתמקדת בהמשכיות של משה ושל תורת משה, גם סוף הנביאים. בסוף מלאכי, שהוא הנביא האחרון נאמר: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים". תחילת הנביאים והסוף שלהם מתמקדים במשה. אין לנו שלשה חלקים נפרדים: תורה נביאים וכתובים. הנביאים וגם הכתובים הם המשך ישיר של תורת משה.

וכך גם התורה שבעל פה: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". יהושע ממשיך את משה, וכך כל מי שמקבל את התורה מעביר הלאה את התורה שבעל פה שקיבל משה.

ולכן, מובן מאוד למה זו ההפטרה של שמחת תורה. בשמחת תורה כשאנחנו מסיימים את התורה, אנחנו לא רק מתחילים אותה מחדש, אלא גם זוכרים שכל ההמשכים שלה, כולם המשך ישיר של תורת משה. גם הנביאים והכתובים, גם התורה שבעל פה, וגם עצם הכניסה שלנו לארץ ישראל.

וכמו שאומרת ההפטרה: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.