בפרק מו פותח ירמיהו בסדרתת נבואות חורבן על הגויים – "אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם...". בנבואות אלו מודיע הקב"ה על רצף כיבושים שעתיד נבוכדנצר לבצע. כיבושים אלו יכללו אומות רבות: מצרים, פלשתים, מואב, עמון, אדום, קידר ועילם. כולם יפלו בידי בבל.

על מה ולמה נותן ה' כח בידי נבוכדנצר להחריב את כל העמים הללו?

ישראל הם מרכז העולם

פרקי החורבן של העמים מופיעים בירמיהו כהמשך לתיאורי חורבן ישראל. בפרקים הקודמים בספר ירמיהו (לד-מה) תואר חורבן ישראל באריכות. יכולות האומות המצויות סביבות ישראל לדמות לעצמן כי מפלת ירושלים היא עניין פרטי של עם ישראל. יכולות הן אף לשמוח לאידן של ישראל המושפלים. כנגד זאת בא ירמיהו הנביא ומודיע: ישראל הם לב העולם, ובזכותם עומד כל העולם על מכונו. על כן, כאשר נחרבים ישראל מחמת חטאיהם, נופלות בעקבותיהם אומות רבות.

בפרק כה (ח-ט) בירמיהו קבע הנביא במפורש כי חטאי ישראל יובילו לחורבן כל האומות סביבן: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת דְּבָרָי. הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם ה' וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם".

בהמשך הפרק שם (פסוקים טו-יז) משקה ירמיהו הנביא את כל האומות ב'כוס החימה' המעידה על חורבנן: "כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם... וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד ה' וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה' אֲלֵיהֶם".

בעקבות זאת, מופיע שם (פסוקים כח-כט) הנימוק הנבואי למפלת כל האומות: "וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ. כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ? לֹא תִנָּקו!ּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם ה' צְבָאוֹת". – לא יתכן מצב שבו ישראל נחרבים לבד. מפלת האומה שהיא מרכז העולם גוררת בהכרח את שאר האומות בעקבותיה.

במדרש תהלים (מזמור נ) עמדו חז"ל על עיקרון זה מכח פסוקים נוספים בספר ירמיהו: "ומניין בראו [=את העולם]? מציון, שנאמר: 'מציון מכלל יופי' –  א)... וכשסתרו [=גם כאשר ה' מחריב את העולם] - מציון מתחיל, שנאמר (ירמיהו ט): 'ונתתי את ירושלים לגלים', ואחר כך: 'שממה תהיה כל הארץ' (ירמיהו ד)".

בנין העמים יחד עם בנין ישראל

גם בפרק יב (פסוק יד) מנבא ירמיהו על חורבן העמים הנלווה לחורבן ישראל: "כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם". אך שם ממשיך הנביא ומודיע כי מדובר בתופעה עקבית: כאשר ישראל יגאלו, תינתן לגויים אפשרות להיגאל יחד איתם – "וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ" (טו). עוד מבואר שם (טז-יז) כי כשם שצדקת ישראל תופיע בגאולתם, כן גאולת האומות תלויה בכך שילמדו מישראל להיטיב: "וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי ה' כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי:  וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ וְנָתַשְׁתִּי אֶת הַגּוֹי הַהוּא נָתוֹשׁ וְאַבֵּד נְאֻם ה'".

נבואות ירמיהו על חורבן מצרים מאירות אור חדש על יציאת מצרים. מתברר עד כמה שחרור ישראל מעבדות לחירות משפיע לא רק עליהם עצמם אלא אף על מצרים אשר מיאנו להוציאם. מאז היעשות ישראל לעם, תהיינה מצרים ושאר שכנותיה תלויות בקורות ישראל. באחרית הימים מצרים תהיה הראשונה לצפות לגאולת ישראל, משום שתדע שגאולתם היא גאולתה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.