בשורת הלידה של האישה השונמית

בהפטרתנו מתוארת הבטחת אלישע לאישה השונמית כי תזכה להולדת בן באותו המועד לשנה אחרת, לאחר שבמשך שנים לא זכתה ללדת, ועל פי דרך הטבע היה הדבר בלתי אפשרי: "וַיֹּאמֶר, וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ; וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי, אֲבָל בֵּן אֵין-לָהּ--וְאִישָׁהּ זָקֵן. וַיֹּאמֶר, קְרָא-לָהּ; וַיִּקְרָא-לָהּ--וַתַּעֲמֹד, בַּפָּתַח. וַיֹּאמֶר, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן..." (יד-טז) ייעוד זה דומה לבשורה שנאמרה לאברהם ושרה על הולדת יצחק בפרשת וירא (בראשית יח, י-יב): "וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ... וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן".

מצויים בתנ"ך ניסים רבים, אולם לא הרבה פעמים מצינו כי עושה ה' נס של הולדת חיים חדשים. נס הפותח את מעיין החיים ומנביע ממנו חיים חדשים במקום שהדבר נוגד את כל חוקי המציאות, מורה על מדרגה נשגבת של הנביא הזוכה לפלא זה שהוא מעין בריאה מחדש של האדם. במסכת תענית (ב, א) נאמר שמפתח הולדת חיים חדשים נמצא רק אצל הקב"ה בעצמו ולא נמסר לשליח, ואם כן נס שכזה הוא בעל מדרגה מרוממת במיוחד.

בשתי הפרשות הללו – של יצחק ובן השונמית - אנו פוגשים שתי בחינות שונות של קבלת חיים חדשים מן הקב"ה. אצל יצחק ניתנו חיים חדשים לשם קיום רצון ה' בבן הנולד עצמו, שהרי מתחילת בחירת ה' באברהם הוא הובטח שיקום ממנו זרע שינחל את הארץ. לעומת זאת בפרשת השונמית מפורש כי החיים החדשים ניתנו בעיקר לשם הטבה לאם הילד - לאישה השונמית על שהטיבה לאלישע, ולא למען הבן הנולד בפני עצמו. אילו היתה האישה נצרכת לטובה אחרת ולא ללידת בן, היתה זוכה לה, כפי שעולה מדברי אלישע לגיחזי (יג-יד): "וַיֹּאמֶר לוֹ, אֱמָר-נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת-כָּל-הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ, הֲיֵשׁ לְדַבֶּר-לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל-שַׂר הַצָּבָא?... וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי, אֲבָל בֵּן אֵין-לָהּ--וְאִישָׁהּ זָקֵן".

בקריאת שתי הפרשות הללו בשבת זו אנו נפגשים עם השראת השכינה המיוחדת של ה' על ישראל, אשר אינה כפופה בשום דרך לחוקי הטבע. ברצון ה' להוליד נשמה חדשה או להטיב לישראל הוא פותח להם את מעיין החיים, ובורא להם חיים חדשים.

אולם בכך אין די. בשתי הדמויות המופלאות הללו – יצחק ובן השונמית - מצינו שלא רק זכו להיוולד בניגוד לדרך הטבע, אלא שאף לאחר שהגיעו לשערי מוות זכו לחיות מחדש. יצחק קיבל חיים חדשים מן הקב"ה, לאחר שכבר היה קרוב למיתה בעקידה, ובן השונמית התחיה על ידי אלישע לאחר שעל פי דרך הטבע כבר היה מת – "וַיָּבֹא, וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם; וַיִּתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו; וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו; וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו" (לג-לה)[1]. 

בפירוש המלבי"ם מתבאר על גודל הנס של החייאת בן השונמית מחדש: "כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה, אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה והצליח, אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה' לבדו".

החיים החדשים שהוטבעו ביצחק ובבן השונמית אשר נולדו בניגוד לדרך הטבע, ניצחו בעצמתם אף את המוות.

[1] עיין בדברי ר' צדוק מלובלין (קומץ המנחה חלק ב, מט) שהביא מדברי הזוהר שבן השונמית היה ממדרגת יצחק ועל כן זכה לחיים חדשים לאחר מותו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.