בסוף פרק מ בישעיהו ובתחילת פרק מא עורך הנביא בירור יסודי בדבר מקור הכוחות אשר עומדים לרשות האדם. בפרק מ בכללו הצביע הנביא מצדדים שונים על גדולת ה' המוחלטת וכוחו הבלתי מוגבל - ישעיהו מ, יז: "כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ...  הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים".

זהו בירור תיאורטי ועקרוני, אך בסוף פרק מ הוא מקבל השלכה מעשית מאד. לאחר העמדת המבט האמִתי על גדלות ה' ועליונותו, מגיעה הודעה: יכולתו האין-סופית של הבורא אינה תיאורטית בלבד; יש לקב"ה התייחסות קבועה ומתמידה לקורה במציאות - הקב"ה מסייע באופן קבוע לבחיריו, וגם בשעה שהם לכאורה חלשים ויגעים הוא מאציל עליהם כוח וגבורה שאינם נגמרים לעולם. הודעה זו מנוסחת בדרך של תמיהה על דאגת ישראל אשר מתקשים לראות את השגחתו בזמן הגלות: "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה' וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר". כתגובה לפחד, מבשר הנביא על כוחו של הקב"ה: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ" (כז-כח). ממשיך הנביא ומבאר באותה מטבע לשון כי לולא הדבקות בה', גם בעלי הכוחות האנושיים הרעננים ביותר ימצאו עצמם במצב הפוך של עייפות ויגיעה - "וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ" (ל). הנביא מצביע כאן על הדרך הנכונה לבחינת הכוחות הפועלים – אין להתבונן עליהם בעודם בחוזקם, אלא לבחון תמיד עד כמה גדול כוחם ברגעי החולשה והעייפות. האם יש להם מקור להתחדשות והתרעננות הכוח, או שמא הם שוקעים בעייפות ובחידלון?

ואז מגיעה התשובה המלאה לחששות ישראל: בניגוד לעייפות והיגיעה שתופיע תמיד בשלב כלשהו אצל הכוחות האנושיים, הקב"ה מסייע לקוֹויו ומעצים אותם ברגעי החולשה בעזרתו האלוקית הכבירה - "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (לא). הנביא מבשר כאן על כוח בעל עוצמות חדשות אשר יקבלו הצדיקים בעתיד בזמן הגאולה. יש קשר ישיר בין הכח האין סופי של הקב"ה אשר "לא יעף ולא יגע", לבין הכוחות שיתגלו בצדיקים אשר "ירוצו ולא יגעו...".

מקור הכוח אצל העמים

בתחילת פרק מא מזמין כביכול הקב"ה את עובדי האלילים למשפט שבו תתגלה אפסותם - "הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה". כבר בהזמנה זו למשפט רומז הקב"ה לחולשת העמים ביחס לישראל – במילים "יחליפו כח" יש רמז ישיר לחידוש הכוח הפלאי שהתגלה אצל קווי ה' בפסוק הקודם - "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ". הנביא מתריס אל מול הגויים הבוטחים בכוחם וקורא להם לבחון האם יש להם דרך להחלפת הכוחות.

ואכן, במסגרת משפט זה ממשיך הקב"ה בהערכת הכוחות באמצעות רגעי חולשתם ולא באמצעות רגעי גדולתם. הקב"ה מצביע כאן על מקור כוחם של הגויים בעת חולשה. בעת חולשה, פונים הגויים לא לאלוהיהם, אלא לחבריהם - "רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק. וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט". כה בולט הדבר שתחת שאלוהיהם יהוו מקור לחידוש הכוחות, פונים הגויים ומבקשים את עזרת חבריהם. ביחד הם מתאמצים לבנות את האלילים עצמם!

ומה בנוגע לישראל? הנביא חוזר מיד אל הניגוד בין ישראל לעמים ואל מקור הכוח האלוקי העומד תמיד לימין ישראל – "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי" (ח).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.