הקושי של ירמיהו להיות נביא פורענות

הנושא המרכזי של פרק א בספר ירמיהו הוא מינוי ירמיהו לנביא אשר יזהיר מפני החורבן. הגדרת התפקיד הראשונית של ירמיהו היא קריאת אזהרה על החרבת ישראל ושאר האומות, מחמת חטאיהם. ההתרחשות בפרק מוצגת בחדות ובבירור: ה' ממנה את ירמיהו לנביא בגזירה, כאשר ירמיהו מצדו מסרב לכך, ואינו חפץ להיות נביא. על פי חז"ל, סירובו של ירמיהו להנבא הוא מחמת היותו נביא פורענות – במדרש זוטא איכה (נוסח ב פרשה א) נאמר: "אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה: לך והנבא על ירושלים. אמר לו: 'לא ידעתי דבר כי נער אנכי' (א, ו), לפי שלא היה רוצה לילך ולהתנבא על ישראל רעה...".

אולם אין זה הקושי היחיד בשליחות ירמיהו. הקב"ה אף אומר לירמיהו באופן ברור שהוא עתיד לנבא לדור שאיננו חפץ כלל לשמוע אותו. ירמיהו עתיד לעמוד במאבק נגד כל שכבות העם. מן הפרק הזה ומספר ירמיהו כולו עולה שירמיהו הוא נביא שצריך להתמודד באופן קבוע עם האיבה של העם כלפיו. העם מנסה להרוג את ירמיהו מספר פעמים, ואין חריפה מ'הבטחת' ה' בפסוקים יח-יט: "וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ. וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ..."– כל חלקי העם נגדו ואין אף אחד ששמח בו או מקבל אותו. אמנם ה' מבטיח לירמיהו שהוא יצליח לעמוד מולם ויהיה חזק יותר מהם על ידי השגחת ה' – "וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהַצִּילֶךָ" (א, יט, וכן בטו, כ). ובאמת בהמשך הספר מסופר פעמיים על מצב שבו כבר נגזר דינו של ירמיהו למות על ידי העם, כלומר העם כולו עומד לנגדו, אך לבסוף דאג הקב"ה להצילו ברגע האחרון.

לבנות ולנטוע

לאור סירוב העם לעמוד בתביעות התשובה של ירמיהו יחד עם ההתנגדות הקשה אליו, יש לשאול מהו בעצם תפקידו של ירמיהו – הרי מקומו בעם הוא כזה שקשה להאמין שיצליח להחזירם בתשובה? ובאמת לאורך כל הספר קשה למצוא הצלחה של ירמיהו להשיב בתשובה את העם; להיפך: קורעים את מגילתו, מנסים להורגו, יורדים למצרים למרות נבואתו ועוד.

בפסוק י מודיע הקב"ה לירמיהו את תפקידו: "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ". אמנם רוב ספר ירמיהו ועיקרו כולל נבואות קשות של פורענות וחורבן לישראל, אך ירמיהו עצמו עתיד לגלות כי אחרית ישראל היא לטובה. כן מבאר המלבי"ם פסוק זה: "אולם גם החורבן יהיה על מנת לבנות, וזה שכתב: 'לנתוש ולנתוץ' כדי שעל ידי כך תוכל 'לבנות ולנטוע'. כי כן תפעול גם היד העליונה [=הנהגת ה'] שתסתור על מנת לבנות, וההעדר קודם להוויה והמות אל החיים".

ובאמת, ירמיהו השפיע השפעה רוחנית עמוקה וזרע את הזרע לגאולת הבית השני. בשיאה של תוכחתו, בפרק האחרון העוסק בתוכחות ישראל הקשות אשר כולן מייעדות את החורבן לישראל, ירמיהו התנבא על התאריך המדויק של קץ הגלות – "כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (כט, י). מירמיהו והלאה, במשך הגלות הראשונה, נקודת היחוס וקו המידה של גאולת הבית השני, הן של הגויים והן של ישראל, היא נבואת שבעים השנה של ירמיהו. יתרה מכך: בפסוק שלאחר מכן מתבאר שירמיהו אינו מדבר רק על תהליך גאולה עתידי שיקרה לאחר שבעים שנה, אלא על מגמה שמתחיל כבר בתחילת הגלות – בגלות החרש והמסגר שבעקבותיה נאמר פרק זה: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה". ירמיהו הוא שבנה, בחזון וברוח, את הגאולה הבאה, והפך אותה להיות כמצפן, כאופק קרוב שאליו צופים ישראל כבר מתחילת הגלות".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.