הבית של התנ"ך

אין סוף לעומקים של דבר ה' שבתנ"ך

בשמונה קבצים, (קובץ א, תתסא) מבהיר הרב קוק כי מטבעה של רוח הקודש שבתנ"ך היא מנביעה אין סוף הבנות ומשמעויות:

בכל יצירה שבעולם, אפילו יצירה אנושית פשוטה, מתגלים המון מחשבות ורגשות, הרבה יותר מהגלוי. יש למלא אוצר של הרחבת דעת ורגש גם מכל מאמר פשוט, גם משיחות המוניות, כשם שאין שום בריה בעולם שלא יהיו צפונים בה כוחות נסתרים.

אבל כל זה כלא [=כאין] נחשב, לגבי כל מה שיש לגלות בכל יצירה שנתגלתה ע"י רוח הקודש. ואופני הגילוי הנם נערכים בכל מדת הקודש לפי ערכה, תורה, נ"ך, ויתר היצירות של חכמים וסופרים. כל אחד ואחד לפי מה ששפע הקודש פעל עליו בין בגלוי בין בסתר, יש לגלות בדבריו מעמקים רבים.

אבל מובן הדבר, שאין להעריך כלל את דרכי הגילוי ביצירות אחרות, אפילו באלה שכח הקודש מפעם בהם, לדרכי הגילוי של הספרים שנאמרו ונכתבו ברוח הקודש ממש, שהם עומדים במרכזו של העולם ברוחניות המקורית שבו. ובטבע גמור קשורים הם כל הרעיונות הפרדסיות, כל ההרגשות היותר רחבות ועדינות, כל ההשקפות הגנוזות במעמקי לב, עם האותיות הללו, שגם הם נלקחו מאוצר האורה הכוללת את הכל.

ודברי תורה הם רעים זה לזה ודודים זה לזה. בגודל רוח הננו צריכים לגשת אל סדר הלימוד המסור באומה, לדרוש את התורה בפרדס, להרחיב את גבולה, להפריח את גידוליה להגדיל אור וחיים".

דורות שעיקר פלפולם היה בתנ"ך

אליהו רבה (פרשה כא):

"פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני זקן אחד ואמר לי: רבי, דורות הללו כשירין מיוצאי מצרים. אמרתי לו: מה ראיתה בני לדורות הללו שהן כשירים מיוצאי מצרים? ראה בעיניך ובאזניך שמע – דורו של משה לא כשירין הן ותורה היתה בהן?! אלא ראה בעיניך ובאזניך שמע ולבך תשית לכל הדברים, שהרי תורה ונביאים היו עמהן. אמר לי: רבי, לא אותן דורות אמרתי לך, אלא מיום שחרב בית ראשון ועד שנבנה בית אחרון. אמרתי לו: והלא תורה נביאים וכתובים [היו עמהן] ודברו בהן פילפול תורה. אם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא למד ממה שנאמר בהן ביוצאי מצרים, הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו' (ירמיה ב' ב'), אבל כשהיו מהלכין בית אחרון בצער, לא הניח הקדוש ברוך הוא דבר בעולם שלא גלאו לישראל, שנאמר סוד ה' ליריאיו (תהלים כ"ה י"ד), ונאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג' ז')".