"רבי נתן שאל ליה לרבי יוסי חנינא יומא חד, ואמר ליה: אליהו הוה ליה ברא או לאו? אמר לו: מילתא אחרא הוה ביה, וכתיב: 'אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו' – מאי 'אל תרעו'? אל תעשו עצמיכם רֵעים וחברים לנביאי, והקב"ה בחר בהם והבדילם מישראל לעבודתו והכניסם בהיכלו. קל וחומר מי שהוא מלאך בשמים [=אליהו שאינו רק נביא אלא גם עלה לשמים] אתה שואל עליו?...
"אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים".
"תנא דבי רבי ישמעאל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה - אל תהרהר אחריו ביום... ודאי עשה תשובה".
אפילו מול חטא ודאי, היחס לתלמיד חכם הוא כשל צדיק בודאות. אם כן, כשמדובר בגדולי האומה, וכשיש אפשרות להבין את מעשיהם באופנים שונים – אין לנו אלא להיות ודאיים בצדקתם המוחלטת.
"כלל שבידם, שבמעשה הצדיקים כל מה שיש לדרוש לשבח צריך לדרוש לשבח, וברשעים להפך, שכך היא הקבלה שכוונתו של הבורא ית' במלות שהכתיב היתה לרמוז על כל פרטי הרשע של הרשעים ולבאר כל חלקי גנותם, ולהפך בצדיקים להעלים כל מה שאפשר שיהיה בהם מהגנאי, ולבאר כל מה שבשבחם. ומי שרוצה לדרוש דרש אמיתי, צריך שילך לשיטת הכותב, שאז יסכים לדעתו, וזה פשוט".
"ורבי אברהם פירש הפך הענין על דרך פשוטו, כי הוא החל להיות גבור על החיות לצוד אותן. ופירש "לפני ה'" שהיה בונה מזבחות ומעלה את החיות לעולה לפני השם. ואין דבריו נראין, והנה הוא מצדיק רשע, כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה. והנכון בעיני כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים...".
וכל חטאי הציבור והיחידים מישראל שנכתבו בתנ"ך ובתלמוד המקודש הקיים לעד ודאי לא לשם גנות נכתב דאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב, ואפילו תימא שהיה זה מכלל עונשי החטא שיתפרסם הגנות לכל הדורות מכל מקום אי אפשר שישאר גנות קיים לעד וכמו שכתבתי. ועל כרחך דלא נכתב אלא לשבחן, וכמו שהחטאים ההם היו גדולים בשעת החטא בענין חטאם כך הם גדולים אחר התיקון בענין הזכות הנעשה מהם, כי שליטת האדם באדם לרע לו כפי תוקף השליטה ברגע השליטה כך הוא תוקף הרע הנמשך לו אחר כך מזה כשמוציאין בלעו מפיו".
"ואמנם צריך ביאור למה שנכתב בפשט הכתובים (שמ"ב יא ב - יז) עון בת שבע, כאילו דוד חטא? שדרך הכתובים לכסות השגגות ולהעלימם כאמרם ז"ל (שבת צו ב) התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, וכל שכן שהיה ראוי זה בדוד שהתפלל על זה כאמרם ז"ל ביומא (שם) שני פרנסים טובים היו לישראל, משה ודוד, משה אמר יכתב סורחני שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי להקדישני, דוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ואם כן היאך הציע הכתוב ענין בת שבע ואוריה בענין שיראה שחטא חטא עצום?
אבל התשובה בזה, כי הגלוי והסתום בעינינו הם עיקרים גדולים לבעלי התשובה, וכמו שאמרו ז"ל (ע"ז ה א): 'אם חטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד'. ולכן הציע הכתוב זה כאלו חטא חטא גדול ועצום, שאותו המעט לדוד שמורים בו רבותינו ז"ל שחטא, היה נחשב לו כמו שיהיה נחשב לאדם אחר שחטא כל מה שיורה עליו פשט הכתוב, והודיע הכתוב, כי גם כשיחטא אדם חטא עצום, שיתכפר לו, כמו שנתכפר זה העון לדוד, עם היותו נראה עצום מפשטי הכתובים. ושהיה יותר ראוי דוד ליענש כפי גודל צדקו, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה (ב"ק נ א), כמו שראינו בענין משה רבינו ע"ה יען לא האמנתם בי, ובאו רבותינו ז"ל והזהירונו כפי קבלתם האמיתית שדוד לא חטא החטא שיורו עליו פשטי הכתובים. ומזה נלמד דברים רבי התועלת גם כן, שצריך לבעל תשובה לשום חטאיו נגד עיניו תמיד, שהרי אנו רואים דוד שלא חטא על דרך האמת, ואף על פי כן היה אומר וחטאתי נגדי תמיד, לכן כל אדם ראוי שיתבונן בענינו בשעות ידועות, וידקדק אחרי פרטי כל מעשיו, כדי שישוב אל ה' בתשובה שלמה".
מכתבך מיום כ"ב כסלו גרם לי צער עמוק, משום שאתה אדם דתי, והכתרת את מכתבך "בסייעתא דשמייא. מעולם לא הייתי מעלה על דעתי שאדם דתי יתקיף בחריפות כזאת ובטויים בוטים כאלה את אבות האומה ומלכיה.
אשיב לך בכתב על נקודה מרכזית אחת בלבד.
אדם חילוני התוקף את אבות האומה בגין הסיפורים שסופר עליהם בתנ"ך, ניתן בהחלט להבינו, שהרי אין הוא מאמין בקדושת ספר זה, ולדעתו אין הוא אלא מעשה ידי אדם, ולכן ניתן להסיק מסקנות כפי ששכלו של אדם מבין. אבל אתה, הלא דתי הנך, ומאמין שכל התורה כולה, כולה ממש, ללא יוצא מן הכלל, אפילו לא תיבה אחת, כולה נאמרה מפי הגבורה (עיין בהרמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה ח'). ומי שכתב סיפורים אלה בתורה על יהודה וראובן, הוא שהנציח את שמם כאבות האומה, וצוה לכתוב את שמותיהם על אבני האפוד, שנשא הכהן הגדול על לבו לפני ה' לזכרון (שמות כ"ח. ועיין שם ברש"י פסוק י"ב דבור המתחיל לזכרון). ואם הקדוש ברוך הוא החליט כך, מה לך אתה כי תלין?!
וכן לגבי יעקב ויצחק (שנעקד ע"ג המזבח בחינת עולה תמימה), והקב"ה בדברו עם משה רבנו, אומר: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא - ל שדי (שמות ו' ג'), או אותו פסוק בתפלתו של משה רבינו: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך (שם ל"ב י"ב), ועוד פסוקים רבים כאלה. וכיצד עלה על דעתך להטיח דברים כה בוטים וקשים נגדם, אחרי שזכו שאלקים עצמו דבר אתם ונשבע להם. האם בכלל אתה מבין מה פירוש הדבר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", האם ידוע לך כיצד צריך להראות אדם, שאלקים מדבר עמו.
וכן לגבי דוד (מחבר חלקים גדולים מספר תהלים), שאחרי המעשה שציינת, נאמר עליו "משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל". והוא אומר על עצמו: רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל וכו' (שמואל ב' כ"ג). כלומר שזכה לרוח הקודש. ואם אתה מאמין לסיפורי התנ"ך עליו. הרי שחייב הנך להאמין גם ליתר הדברים שנאמרו עליו. ואם אמנם כך איך מלאך לבך להטיח דברים כה בוטים נגד "משיח אלקי יעקב"?!
ואומרין לה בתי הרבה קדמוך ונשטפו ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשטו ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה
ומה שכתב: 'על פשטו' כלומר דכתיב ביה וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו, אבל לפי האמת, ח"ו מלומר כן על אותו צדיק וכדאיתא בפרק במה בהמה (שבת דף נ"ה:) ומ"ש ומעשה אמנון ואחותו".
"…דגרסינן פ"ק דסוטה… שאומרים בפניה מעשה כתובים הראשונים (שם ז, ב), ופירש"י: בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון... במעשה תמר שאמר צדקה ממני, במעשה יצועי אביו, ופירש"י: ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי כו'. ובסמ"ג (עשין נו) ובמשנה תורה שחבר הרמב"ם הלכות סוטה (ג, ב) ואומרים לפניה מעשה ראובן כפשוטו.
והנה ק"ל על זה, הרי אמרו ז"ל פרק במה בהמה (שבת נה, ב): כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. גם אמרו במגילה פרק הקורא את המגילה במשנה (פ"ד מ"י) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, ופירש אדון המפרשים רש"י ז"ל משום גנותו. וא"כ קשה, וכי מפני הטמאה הזאת שלא תשתה ותמות, ובודאי אינה כדאית לשמוע, נוציא שם רע על ראובן הצדיק ונאמר שחטא ונכחיש המקרא שנאמר ומעיד עליה שלא חטא, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לה, כב) ואמרו ז"ל (שבת נה, ב) מלמד שכולם צדיקים ושוים שלא חטא ראובן. ואלא על כרחך לומר שהטעם הוא כדי שלא ימחק השם הנכתב בקדושה ובטהרה, כמו שאמרינן עשי לשמו הגדול שלא ימחה על המים כו'".
"...מדובר באנשים נקיים מכל שאיפה ורצון עצמי. שאין אנו יכולים להשיג את מדרגתם כשם שאין לנו קנה מדה להעריך מלאכים, כך אין לנו אפשרות להעריך את האבות ולהשיג את מדרגתם".
"כשנשמע אדם משתמש במלה "עוולה" לא נוכל לדעת כלל לאיזו דרגה של חומר עבירה הוא מתכוון, מבלי שנדע את מדותיו של האיש המדובר ודרגתו המוסרית. למשל לרב ספרא גניבה היא כבר אם אינו מדבר אמת בלבבו (מכות כ"ד), לתוספתא (בבא קמא פ"ז) מי שאינו אומר דבר בשם אומרו, ויש שלא יבחינו גניבה ברמאות של משא ומתן, והגנב לא ישיג עוולה של גניבה אפילו בגניבה עצמה...
הבחנת התורה בחטאים היא דקה עד אין שיעור, התורה מודיעה לנו שמשה רבינו חטא ב"לא האמנתם בי", ואף על פי כן נילאו המפרשים למצא מהות חטאו... וצריך גם לדעת כי הלשון בה מתארת התורה את חטאי גדוליה היא לפי הערכתה זו, עד שהחשוב בהערכתה זו כגנב, תקראנו התורה גנב סתם... כתוב במעשה עכן (יהושע ז') "חטא ישראל וגם עברו בריתי" וגו'. אם לא היינו יודעים את המעשה, בודאי היינו חושבים שאם לא כל ישראל, הרי על כל פנים רובם חטאו, או לפחות חלק מסוים מהעם, ולמעשה רק עכן חטא, אלא שצריך לחפש את חטאם בהבחנות הכי דקות שבלב, לפי מדרגתם...
ומעתה נוכל להתקרב בעזרת השי"ת להבנת מאמריהם ז"ל בשבת נ"ה, כל האומר ראובן חטא... בני עלי חטאו... אינו אלא טועה. פירוש האומר שחטאו על פי קנה מדה של עצמו, טועה בפשוטם של הכתובים... כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה... נשיו הטו את לבבו ללכת... ולא הלך (שבת נ"ו). פירוש קולא זו בהנהגתו עם נשיו עד שהיה אפשר להם לבקש להטות - זו כבר נחשבת, במדרגת שלמה, להטיה גמורה אצלו..."
"והנה אל נטעה את עצמנו לאמור, אחרי שחז"ל אמרו למשל על ראובן שמעולם לא שכב את בלהה, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו שכב, אם כן "וישכב" אין זה אלא דרך משל ורמז, לא כן הוא, כי בתורה אין מליצות, וכל הדברים כפשוטם. כשנאמר בתורה "וישכב", הנה זה וישכב ממש, אלא שחסרה לנו ההבנה וההשגה במליה של התורה הקדושה. אצלנו הענינים מוגבלים, חוג היקפם קטן אצלנו מאד. ענין גנב וגזלן או נואף וכדומה יודעים אנחנו מהם רק מאותו רגע בפועל ועד אותה העת שהם עוברים מלפנינו. בעינינו איש שאינו גונב מכיס או אינו גוזל חנית מיד חברו, הרי נדמה לנו עדיין כאיש הגון. והנה חז"ל אמרו על הכתוב (יחזקאל י"ח) "ואת אשת רעהו לא טימא", שלא ירד לאומנות חברו, ואם ירד לאומנותו הרי הוא נואף ממש, כי לו ידענו גם אנחנו עומקן של הענינים, לו היינו משיגים עומק ענין ניאוף ועומק ענין בלבול יצועי אביו, לו היינו מפשיטים וחודרים בתוכי תוכיותם של שני אלה הענינים, כי אז היינו קוראים זה המעשה בלשון של "וישכב", כי בתוכיותם הם שוים ממש..."
"על דרך זו צריכים להבין כל החטאים של הגדולים, כי איך אמנם אפשר לתלות בהם שום טעות או חטא חלילה? אין ספק כי כל מעשיהם עשו באמת, הטענה עליהם היתה רק כי בתוך הנקודה האמיתית לא כיוונו ולא קלעו בדיוק, וזה כבר נקרא חטא!"
"אמר ר' יוחנן בקש לעבור וזימן לו הקדוש ברוך הוא מלאך שהוא ממונה על התאוה אמר לו יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים, ויט אליה אל הדרך, בע"כ שלא בטובתו".
"איזה שייכות יש לו למלאך הממונה על התאוה לשאלות אלו [של המלוכה והגאולה]? אבל באמת כשהיתה מלחמה בנפש יהודה, לא התחילה המלחמה לפעם פה בנפשו, אלא ההתנגשות התחילה בין השורשים הגבוהים, בין כוחות העליונים השונים: מלאכי מעלה נלחמו זה בזה, שם התחילה תנועת המלחמה, וזאת היתה המלחמה בין הכוחות השונים בנפש יהודה שהתנגשו זה בזה"
"'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה' – נראה לי בס"ד בא לרבות בתיבת 'כל' – אפילו שהאומר כן כוונתו לשם שמים כדי לחזק לב בעלי תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד"; עם כל זה אינו אלא טועה במה שאומר שחטא בסתם, שהשומע יבין ויחשוב שחטא באשת איש ממש, וזה אינו כך...".
"אינו אלא טועה" – הא דנקט לשון שלילה ולא 'האומר ראובן/ דוד חטא טועה' וכיוצא, דאי הוה אמר הכי, הוא אמינא איברא דחטא אבל טועה לזכור גנות אדם גדול. להכי נקט: 'אינו אלא טועה' – שאין בדבריו שום צד אמת טוב, אלא הכל הבל וטעות גמור".
"'כל האומר דוד חטא' – פירוש בגוף הענין בלקיחת בת שבע, ושאחר כך נתכפר לו – אינו אלא טועה... אף בעצם זיווג בת שבע לא חטא...".
"רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא? - אמר ליה: לא ידענא. - אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? - אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא. - אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא".
"ומה שנראה לך שאי אפשר שיתקלקלו ישראל כיון שראו הנסים של ילדי הצדקניות, זה אינו. דהרי ראו נסים ונפלאות ביציאת מצרים ובים ובמן ובאר ומתן תורה ועשו העגל, והיו עשרה ניסים במקדש והרבה נסים ונפלאות על ידי הנביאים, ומכל מקום לא הכריחו כל אלו את הבחירה ועבדו עבודה זרה. ואל לנו לדרוש במופלא ממנו, שהיו הדורות הראשונים באופי בלתי אפשר לנו להשיג שום מושג מהם, אבל היו בבחירה חפשית שזו עיקר עבודתו יתברך".
"ויראה לי שרמז לנו ר' יצחק (תירץ) [כל] זה בתירץ כח מעשיו הגיד לעמו, שרצה לומר גם בזה הסיפורים מעשה הצדיקים והרשעים והנהגתם הגיד לעמו בכדי שנחשוק במידות הצדיקים ונברח ממידות הרשעים. כי בידוע כל מקום שמספר (מדות) הצדיקים אפילו בסתום ובפי' רחוק בתחילת העיון צריכין אנחנו לדון ולזכות למדה טובה וברשעים להיפך. ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו'. וכן הערונו שלמה המלך עליו השלום: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן' – פירוש שנחזיק במידות שנהגו האבות והאמהות בהן. ואף אם נראה איזה ענין במה שנהגו בהן שניראות לנו בתחילת המחשבה פחותות צריכים אנחנו לדקדק בו עד שנמצא בהן דבר טוב ומדות יפות".
"ראיתי אויל חכם בעיניו כסיל אחד ישמעאל התעהו עינו ושבשוהו עורונו לדבר אף על ספרנו המקודש ספר תורת משה רבינו עליו השלום. והעצב הנבזה הזה יגבב גבבין להשיב דבריו אשר לא הבין. ותחלת סכלותו אמר כי מצא מן הפחיתות מה שייחס הספר אל יהודה מן הזנות עם כלתו, ואל ראובן מן הזנות עם אם אחיו דן ונפתלי. ואלו דבריו. ואף על פי שאין מן הראוי לענות כסיל כאולתו כל שכן בדבר שתשובתו פשוטה לכל אדם ואפילו לתינוקות, עם כל זה אני משיב עליו למען לא יהיה חכם בעיניו כל זונה אחריו, והאמת יורה דרכו.
ואומר כי דברים אלו כשאר כל הדברים שיראו בעיני כל חולק בתורתנו שהם הפך הנאות וכל שכן מה שנגלתה חטאת העם הגדולה, יחזק בעיני כל בעל שכל שכלל תורתנו וכל מה שכתוב בה מן הנסים והאותות וקרבתנו אל השי"ת אמת. ויתבונן כל בן דעת, אם יש עם רבים או יחידים חוקקים על ספר חטאיהם הגדולים ומרים הלב, למען יעמדו ימים רבים לזכור עון להתפש. ואלו יכתבו אותם מרצונם אין אונס. לא יתכן שיסבול זה דעת מי שקרוי אדם שיתכן זה במי שיש לו שום שכל אנושי. ועתה ראה חטא אשר הגדילוהו מן הנטיה מן האמת והנאות שאין ערוך אליו, הוא ענין העגל, וכן ענין המרגלים וכפירתם במה שאמר להם אבי הנביאים משה רבינו ע"ה עד שהגיעם ענשם ליפול פגריהם לכל פקודיהם במדבר, וזה נכתב לנו על ספר, וכאלה רבים. זה כלו וכל מה שבתורה מעיד עדות אמת מספרנו המקודש אמת לא נוסף בו ולא נגרע ממה שהיה וקרה מן המרי או מן הגדולה דבר רק נכתב הכל באמת".
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
