גדולי התנ"ך וחטאיהם

גדולי התנ"ך וחטאיהם

"אל תעשו עצמכם רעים וחברים לנביאי"

בזוהר חדש (מדרש רות מאמר מי הוא אליהו) מובאת נזיפה על שאלה שדימתה את אליהו הנביא למדרגת בשר ודם:

"רבי נתן שאל ליה לרבי יוסי חנינא יומא חד, ואמר ליה: אליהו הוה ליה ברא או לאו? אמר לו: מילתא אחרא הוה ביה, וכתיב: 'אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו' – מאי 'אל תרעו'? אל תעשו עצמיכם רֵעים וחברים לנביאי, והקב"ה בחר בהם והבדילם מישראל לעבודתו והכניסם בהיכלו. קל וחומר מי שהוא מלאך בשמים [=אליהו שאינו רק נביא אלא גם עלה לשמים] אתה שואל עליו?...

גדולי התנ"ך וחטאיהם

ראשונים כמלאכים

במסכת שבת (קיב, ב) נקבעת אמת המידת היסודית של העיסוק בדורות הקודמים:

"אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

"אל תהרהר אחריו"

הגישה היסודית כלפי תלמיד חכם באשר הוא, מבוארת במסכת ברכות (יט, א):

"תנא דבי רבי ישמעאל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה - אל תהרהר אחריו ביום... ודאי עשה תשובה".

אפילו מול חטא ודאי, היחס לתלמיד חכם הוא כשל צדיק בודאות. אם כן, כשמדובר בגדולי האומה, וכשיש אפשרות להבין את מעשיהם באופנים שונים – אין לנו אלא להיות ודאיים בצדקתם המוחלטת.

גדולי התנ"ך וחטאיהם

כוונת הבורא בפשט התנ"ך שנדרוש ככל האפשר בשבח הצדיקים

הרמח"ל במאמר על ההגדות:

"כלל שבידם, שבמעשה הצדיקים כל מה שיש לדרוש לשבח צריך לדרוש לשבח, וברשעים להפך, שכך היא הקבלה שכוונתו של הבורא ית' במלות שהכתיב היתה לרמוז על כל פרטי הרשע של הרשעים ולבאר כל חלקי גנותם, ולהפך בצדיקים להעלים כל מה שאפשר שיהיה בהם מהגנאי, ולבאר כל מה שבשבחם. ומי שרוצה לדרוש דרש אמיתי, צריך שילך לשיטת הכותב, שאז יסכים לדעתו, וזה פשוט".

דוגמה לפירוש על פי עיקרון זה נמצאת ברמב"ן. הרמב"ן (בראשית פרק י) מפרש את פשט הפסוקים העוסקים במעשי נמרוד בהתאם למסורת חז"ל על רשעתו:

"ורבי אברהם פירש הפך הענין על דרך פשוטו, כי הוא החל להיות גבור על החיות לצוד אותן. ופירש "לפני ה'" שהיה בונה מזבחות ומעלה את החיות לעולה לפני השם. ואין דבריו נראין, והנה הוא מצדיק רשע, כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה. והנכון בעיני כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים...".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

כל חטאי הגדולים לא נכתבו אלא לשם שבחם

ר' צדוק בספר תקנת השבין (אות י):

וכל חטאי הציבור והיחידים מישראל שנכתבו בתנ"ך ובתלמוד המקודש הקיים לעד ודאי לא לשם גנות נכתב דאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב, ואפילו תימא שהיה זה מכלל עונשי החטא שיתפרסם הגנות לכל הדורות מכל מקום אי אפשר שישאר גנות קיים לעד וכמו שכתבתי. ועל כרחך דלא נכתב אלא לשבחן, וכמו שהחטאים ההם היו גדולים בשעת החטא בענין חטאם כך הם גדולים אחר התיקון בענין הזכות הנעשה מהם, כי שליטת האדם באדם לרע לו כפי תוקף השליטה ברגע השליטה כך הוא תוקף הרע הנמשך לו אחר כך מזה כשמוציאין בלעו מפיו".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

חטאים זעירים שנכתבו בתנ"ך כקשים וחמורים

דרשות הר"ן הדרוש הששי:

"ואמנם צריך ביאור למה שנכתב בפשט הכתובים (שמ"ב יא ב - יז) עון בת שבע, כאילו דוד חטא? שדרך הכתובים לכסות השגגות ולהעלימם כאמרם ז"ל (שבת צו ב) התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, וכל שכן שהיה ראוי זה בדוד שהתפלל על זה כאמרם ז"ל ביומא (שם) שני פרנסים טובים היו לישראל, משה ודוד, משה אמר יכתב סורחני שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי להקדישני, דוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ואם כן היאך הציע הכתוב ענין בת שבע ואוריה בענין שיראה שחטא חטא עצום?

 

אבל התשובה בזה, כי הגלוי והסתום בעינינו הם עיקרים גדולים לבעלי התשובה, וכמו שאמרו ז"ל (ע"ז ה א): 'אם חטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד'. ולכן הציע הכתוב זה כאלו חטא חטא גדול ועצום, שאותו המעט לדוד שמורים בו רבותינו ז"ל שחטא, היה נחשב לו כמו שיהיה נחשב לאדם אחר שחטא כל מה שיורה עליו פשט הכתוב, והודיע הכתוב, כי גם כשיחטא אדם חטא עצום, שיתכפר לו, כמו שנתכפר זה העון לדוד, עם היותו נראה עצום מפשטי הכתובים. ושהיה יותר ראוי דוד ליענש כפי גודל צדקו, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה (ב"ק נ א), כמו שראינו בענין משה רבינו ע"ה יען לא האמנתם בי, ובאו רבותינו ז"ל והזהירונו כפי קבלתם האמיתית שדוד לא חטא החטא שיורו עליו פשטי הכתובים. ומזה נלמד דברים רבי התועלת גם כן, שצריך לבעל תשובה לשום חטאיו נגד עיניו תמיד, שהרי אנו רואים דוד שלא חטא על דרך האמת, ואף על פי כן היה אומר וחטאתי נגדי תמיד, לכן כל אדם ראוי שיתבונן בענינו בשעות ידועות, וידקדק אחרי פרטי כל מעשיו, כדי שישוב אל ה' בתשובה שלמה".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

גדולתם של אבות האומה

שו"ת עשה לך רב לר' חיים דוד הלוי (חלק ה, סימן קטו):

מכתבך מיום כ"ב כסלו גרם לי צער עמוק, משום שאתה אדם דתי, והכתרת את מכתבך "בסייעתא דשמייא. מעולם לא הייתי מעלה על דעתי שאדם דתי יתקיף בחריפות כזאת ובטויים בוטים כאלה את אבות האומה ומלכיה.

אשיב לך בכתב על נקודה מרכזית אחת בלבד.

אדם חילוני התוקף את אבות האומה בגין הסיפורים שסופר עליהם בתנ"ך, ניתן בהחלט להבינו, שהרי אין הוא מאמין בקדושת ספר זה, ולדעתו אין הוא אלא מעשה ידי אדם, ולכן ניתן להסיק מסקנות כפי ששכלו של אדם מבין. אבל אתה, הלא דתי הנך, ומאמין שכל התורה כולה, כולה ממש, ללא יוצא מן הכלל, אפילו לא תיבה אחת, כולה נאמרה מפי הגבורה (עיין בהרמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה ח'). ומי שכתב סיפורים אלה בתורה על יהודה וראובן, הוא שהנציח את שמם כאבות האומה, וצוה לכתוב את שמותיהם על אבני האפוד, שנשא הכהן הגדול על לבו לפני ה' לזכרון (שמות כ"ח. ועיין שם ברש"י פסוק י"ב דבור המתחיל לזכרון). ואם הקדוש ברוך הוא החליט כך, מה לך אתה כי תלין?!

וכן לגבי יעקב ויצחק (שנעקד ע"ג המזבח בחינת עולה תמימה), והקב"ה בדברו עם משה רבנו, אומר: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא - ל שדי (שמות ו' ג'), או אותו פסוק בתפלתו של משה רבינו: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך (שם ל"ב י"ב), ועוד פסוקים רבים כאלה. וכיצד עלה על דעתך להטיח דברים כה בוטים וקשים נגדם, אחרי שזכו שאלקים עצמו דבר אתם ונשבע להם. האם בכלל אתה מבין מה פירוש הדבר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", האם ידוע לך כיצד צריך להראות אדם, שאלקים מדבר עמו.

וכן לגבי דוד (מחבר חלקים גדולים מספר תהלים), שאחרי המעשה שציינת, נאמר עליו "משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל". והוא אומר על עצמו: רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל וכו' (שמואל ב' כ"ג). כלומר שזכה לרוח הקודש. ואם אתה מאמין לסיפורי התנ"ך עליו. הרי שחייב הנך להאמין גם ליתר הדברים שנאמרו עליו. ואם אמנם כך איך מלאך לבך להטיח דברים כה בוטים נגד "משיח אלקי יעקב"?!

גדולי התנ"ך וחטאיהם

דוגמה: התייחסות ברורה מאליה למעשה ראובן

רמב"ם סוטה ג, ב:

ואומרין לה בתי הרבה קדמוך ונשטפו ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשטו ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה

הכסף משנה (שם, מופיע בהלכה א) מבאר כי הרמב"ם דייק ואמר 'על פשטו' משום שבודאי לא ניתן לומר על ראובן שיצרו תקף עליו:

ומה שכתב: 'על פשטו' כלומר דכתיב ביה וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו, אבל לפי האמת, ח"ו מלומר כן על אותו צדיק וכדאיתא בפרק במה בהמה (שבת דף נ"ה:) ומ"ש ומעשה אמנון ואחותו".

הענין מודגש בשו"ת הרמ"א (סימן יא):

"…דגרסינן פ"ק דסוטה… שאומרים בפניה מעשה כתובים הראשונים (שם ז, ב), ופירש"י: בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון... במעשה תמר שאמר צדקה ממני, במעשה יצועי אביו, ופירש"י: ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי כו'. ובסמ"ג (עשין נו) ובמשנה תורה שחבר הרמב"ם הלכות סוטה (ג, ב) ואומרים לפניה מעשה ראובן כפשוטו.

והנה ק"ל על זה, הרי אמרו ז"ל פרק במה בהמה (שבת נה, ב): כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. גם אמרו במגילה פרק הקורא את המגילה במשנה (פ"ד מ"י) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, ופירש אדון המפרשים רש"י ז"ל משום גנותו. וא"כ קשה, וכי מפני הטמאה הזאת שלא תשתה ותמות, ובודאי אינה כדאית לשמוע, נוציא שם רע על ראובן הצדיק ונאמר שחטא ונכחיש המקרא שנאמר ומעיד עליה שלא חטא, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לה, כב) ואמרו ז"ל (שבת נה, ב) מלמד שכולם צדיקים ושוים שלא חטא ראובן. ואלא על כרחך לומר שהטעם הוא כדי שלא ימחק השם הנכתב בקדושה ובטהרה, כמו שאמרינן עשי לשמו הגדול שלא ימחה על המים כו'".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

"מדובר במלאכים"

מדברי הגאון רבי אהרון קוטלר:

"...מדובר באנשים נקיים מכל שאיפה ורצון עצמי. שאין אנו יכולים להשיג את מדרגתם כשם שאין לנו קנה מדה להעריך מלאכים, כך אין לנו אפשרות להעריך את האבות ולהשיג את מדרגתם".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

כל תיאור של חטא מתפרש לפי גודל האדם שמדובר בו

ר' אליהו דסלר כותב בספרו 'מכתב מאליהו עמוד קסא:

"כשנשמע אדם משתמש במלה "עוולה" לא נוכל לדעת כלל לאיזו דרגה של חומר עבירה הוא מתכוון, מבלי שנדע את מדותיו של האיש המדובר ודרגתו המוסרית. למשל לרב ספרא גניבה היא כבר אם אינו מדבר אמת בלבבו (מכות כ"ד), לתוספתא (בבא קמא פ"ז) מי שאינו אומר דבר בשם אומרו, ויש שלא יבחינו גניבה ברמאות של משא ומתן, והגנב לא ישיג עוולה של גניבה אפילו בגניבה עצמה...

 

הבחנת התורה בחטאים היא דקה עד אין שיעור, התורה מודיעה לנו שמשה רבינו חטא ב"לא האמנתם בי", ואף על פי כן נילאו המפרשים למצא מהות חטאו... וצריך גם לדעת כי הלשון בה מתארת התורה את חטאי גדוליה היא לפי הערכתה זו, עד שהחשוב בהערכתה זו כגנב, תקראנו התורה גנב סתם... כתוב במעשה עכן (יהושע ז') "חטא ישראל וגם עברו בריתי" וגו'. אם לא היינו יודעים את המעשה, בודאי היינו חושבים שאם לא כל ישראל, הרי על כל פנים רובם חטאו, או לפחות חלק מסוים מהעם, ולמעשה רק עכן חטא, אלא שצריך לחפש את חטאם בהבחנות הכי דקות שבלב, לפי מדרגתם...

 

ומעתה נוכל להתקרב בעזרת השי"ת להבנת מאמריהם ז"ל בשבת נ"ה, כל האומר ראובן חטא... בני עלי חטאו... אינו אלא טועה. פירוש האומר שחטאו על פי קנה מדה של עצמו, טועה בפשוטם של הכתובים... כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה... נשיו הטו את לבבו ללכת... ולא הלך (שבת נ"ו). פירוש קולא זו בהנהגתו עם נשיו עד שהיה אפשר להם לבקש להטות - זו כבר נחשבת, במדרגת שלמה, להטיה גמורה אצלו..."

גדולי התנ"ך וחטאיהם

מדוע נאמר על גדולים שלא חטאו בפועל, כאילו שחטאו?

רבנו ירוחם (דעת תורה עמוד רטו)

"והנה אל נטעה את עצמנו לאמור, אחרי שחז"ל אמרו למשל על ראובן שמעולם לא שכב את בלהה, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו שכב, אם כן "וישכב" אין זה אלא דרך משל ורמז, לא כן הוא, כי בתורה אין מליצות, וכל הדברים כפשוטם. כשנאמר בתורה "וישכב", הנה זה וישכב ממש, אלא שחסרה לנו ההבנה וההשגה במליה של התורה הקדושה. אצלנו הענינים מוגבלים, חוג היקפם קטן אצלנו מאד. ענין גנב וגזלן או נואף וכדומה יודעים אנחנו מהם רק מאותו רגע בפועל ועד אותה העת שהם עוברים מלפנינו. בעינינו איש שאינו גונב מכיס או אינו גוזל חנית מיד חברו, הרי נדמה לנו עדיין כאיש הגון. והנה חז"ל אמרו על הכתוב (יחזקאל י"ח) "ואת אשת רעהו לא טימא", שלא ירד לאומנות חברו, ואם ירד לאומנותו הרי הוא נואף ממש, כי לו ידענו גם אנחנו עומקן של הענינים, לו היינו משיגים עומק ענין ניאוף ועומק ענין בלבול יצועי אביו, לו היינו מפשיטים וחודרים בתוכי תוכיותם של שני אלה הענינים, כי אז היינו קוראים זה המעשה בלשון של "וישכב", כי בתוכיותם הם שוים ממש..."

גדולי התנ"ך וחטאיהם

חטאי גדולים - נטייה זעירה בכוונת הלב

כך כותב רבנו ירוחם (דעת תורה עמוד רפו):

"על דרך זו צריכים להבין כל החטאים של הגדולים, כי איך אמנם אפשר לתלות בהם שום טעות או חטא חלילה? אין ספק כי כל מעשיהם עשו באמת, הטענה עליהם היתה רק כי בתוך הנקודה האמיתית לא כיוונו ולא קלעו בדיוק, וזה כבר נקרא חטא!"

גדולי התנ"ך וחטאיהם

איך להבין את מעשה יהודה ותמר?

במדרש בראשית רבה (פה, ח) נאמר:

"אמר ר' יוחנן בקש לעבור וזימן לו הקדוש ברוך הוא מלאך שהוא ממונה על התאוה אמר לו יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים, ויט אליה אל הדרך, בע"כ שלא בטובתו".

 

וכך לומד הגרי"ד בלוך (שערי דעת ב, ראשונים כמלאכים) מן המדרש:

"איזה שייכות יש לו למלאך הממונה על התאוה לשאלות אלו [של המלוכה והגאולה]? אבל באמת כשהיתה מלחמה בנפש יהודה, לא התחילה המלחמה לפעם פה בנפשו, אלא ההתנגשות התחילה בין השורשים הגבוהים, בין כוחות העליונים השונים: מלאכי מעלה נלחמו זה בזה, שם התחילה תנועת המלחמה, וזאת היתה המלחמה בין הכוחות השונים בנפש יהודה שהתנגשו זה בזה"

גדולי התנ"ך וחטאיהם

אין להגדיל את חטאי הקדמונים משום נימוק

בספר 'בן יהוידע (שבת נו) מבהיר כי שלילת חטאי הגדולים היא מוחלטת:

"'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה' – נראה לי בס"ד בא לרבות בתיבת 'כל' – אפילו שהאומר כן כוונתו לשם שמים כדי לחזק לב בעלי תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד"; עם כל זה אינו אלא טועה במה שאומר שחטא בסתם, שהשומע יבין ויחשוב שחטא באשת איש ממש, וזה אינו כך...".

ובספר פתח עיניים לחיד"א (שם) שולל ניסיונות אחרים לתלות חטאים בגדולי האומה:

"אינו אלא טועה" – הא דנקט לשון שלילה ולא 'האומר ראובן/ דוד חטא טועה' וכיוצא, דאי הוה אמר הכי, הוא אמינא איברא דחטא אבל טועה לזכור גנות אדם גדול. להכי נקט: 'אינו אלא טועה' – שאין בדבריו שום צד אמת טוב, אלא הכל הבל וטעות גמור".

ובספר מראית עין לחיד"א (שבת נו) שלל טענה נוספת שתאמר שהגדולים חטאו, אלא ששבו ונתכפר להם:

"'כל האומר דוד חטא' – פירוש בגוף הענין בלקיחת בת שבע, ושאחר כך נתכפר לו – אינו אלא טועה... אף בעצם זיווג בת שבע לא חטא...".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

איסור השוואת עצמנו אפילו לרשעי התנ"ך

במסכת סנהדרין (קב, ב) מוצב קנה מידה מאלף המורה עד כמה רחוקים אפילו האמוראים מאלו שבתנ"ך הם מגדולי הרשעים.

"רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא? - אמר ליה: לא ידענא. - אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? - אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא. - אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

זהירות מלימוד זכות על עם ישראל יתר על המידה בניגוד לפשט הפסוקים

אל מול מי שטען שבני ישראל במצרים שמרו על צדקות גדולה בניגוד לפסוקים ומדרשי חז"ל רבים כותב חזון איש (אגרות חזון איש א, רח):

"ומה שנראה לך שאי אפשר שיתקלקלו ישראל כיון שראו הנסים של ילדי הצדקניות, זה אינו. דהרי ראו נסים ונפלאות ביציאת מצרים ובים ובמן ובאר ומתן תורה ועשו העגל, והיו עשרה ניסים במקדש והרבה נסים ונפלאות על ידי הנביאים, ומכל מקום לא הכריחו כל אלו את הבחירה ועבדו עבודה זרה. ואל לנו לדרוש במופלא ממנו, שהיו הדורות הראשונים באופי בלתי אפשר לנו להשיג שום מושג מהם, אבל היו בבחירה חפשית שזו עיקר עבודתו יתברך".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

לעתים צריך לדקדק כדי למצוא את המעשים הטובים של הצדיקים

בספר משיבת נפש (לר' יוחנן בן ר' אהרון לוריא; בראשית יח א):

"ויראה לי שרמז לנו ר' יצחק (תירץ) [כל] זה בתירץ כח מעשיו הגיד לעמו, שרצה לומר גם בזה הסיפורים מעשה הצדיקים והרשעים והנהגתם הגיד לעמו בכדי שנחשוק במידות הצדיקים ונברח ממידות הרשעים. כי בידוע כל מקום שמספר (מדות) הצדיקים אפילו בסתום ובפי' רחוק בתחילת העיון צריכין אנחנו לדון ולזכות למדה טובה וברשעים להיפך. ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו'. וכן הערונו שלמה המלך עליו השלום: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן' – פירוש שנחזיק במידות שנהגו האבות והאמהות בהן. ואף אם נראה איזה ענין במה שנהגו בהן שניראות לנו בתחילת המחשבה פחותות צריכים אנחנו לדקדק בו עד שנמצא בהן דבר טוב ומדות יפות".

גדולי התנ"ך וחטאיהם

השיגעון של תליית שפלות מוסרית בגדולי האומה

הרשב"א (שו"ת הרשב"א החדשות סימן שסז) מרחיב בגינוי המחשבה לתלות פחיתות ביהודה ובראובן:

"ראיתי אויל חכם בעיניו כסיל אחד ישמעאל התעהו עינו ושבשוהו עורונו לדבר אף על ספרנו המקודש ספר תורת משה רבינו עליו השלום. והעצב הנבזה הזה יגבב גבבין להשיב דבריו אשר לא הבין. ותחלת סכלותו אמר כי מצא מן הפחיתות מה שייחס הספר אל יהודה מן הזנות עם כלתו, ואל ראובן מן הזנות עם אם אחיו דן ונפתלי. ואלו דבריו. ואף על פי שאין מן הראוי לענות כסיל כאולתו כל שכן בדבר שתשובתו פשוטה לכל אדם ואפילו לתינוקות, עם כל זה אני משיב עליו למען לא יהיה חכם בעיניו כל זונה אחריו, והאמת יורה דרכו.
ואומר כי דברים אלו כשאר כל הדברים שיראו בעיני כל חולק בתורתנו שהם הפך הנאות וכל שכן מה שנגלתה חטאת העם הגדולה, יחזק בעיני כל בעל שכל שכלל תורתנו וכל מה שכתוב בה מן הנסים והאותות וקרבתנו אל השי"ת אמת. ויתבונן כל בן דעת, אם יש עם רבים או יחידים חוקקים על ספר חטאיהם הגדולים ומרים הלב, למען יעמדו ימים רבים לזכור עון להתפש. ואלו יכתבו אותם מרצונם אין אונס. לא יתכן שיסבול זה דעת מי שקרוי אדם שיתכן זה במי שיש לו שום שכל אנושי. ועתה ראה חטא אשר הגדילוהו מן הנטיה מן האמת והנאות שאין ערוך אליו, הוא ענין העגל, וכן ענין המרגלים וכפירתם במה שאמר להם אבי הנביאים משה רבינו ע"ה עד שהגיעם ענשם ליפול פגריהם לכל פקודיהם במדבר, וזה נכתב לנו על ספר, וכאלה רבים. זה כלו וכל מה שבתורה מעיד עדות אמת מספרנו המקודש אמת לא נוסף בו ולא נגרע ממה שהיה וקרה מן המרי או מן הגדולה דבר רק נכתב הכל באמת".

קשר חי