מדברי חכמי החסידות

לתנ"ך יש דין קדימה על הכל

בספר שולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה ב, ט) מורה לאדם שאין בידו ללמוד חלקים רבים בתורה, מה עליו ללמוד. ולאחר מכן אומר:

"וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל".

תיקון כ"ד התכשיטים

ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק במדבר לחג השבועות):

"ובזוה"ק בהקדמה (ח' א) נזכר דבעי ללמוד תורה נביאים וכתובים. הוא ענין אחר כדי לתקן תכשיטי כלה על ידי עשרים וארבעה ספרי תורה כידוע".

כל סיפור בתנ"ך הוא שער חדש של ישועה

ר' צדוק מלובלין (פוקד עקרים עמוד ו):

"וכל ספור הבא בתנ"ך הוא מפתיחת שער של ישועה חדש שנתחדש לאותו צדיק ונפתח על ידו".

כח פעולת הנבואה לדורות

ר' צדוק הכהן מלובלין (תקנת השבין עמוד קלב):

"שהוא דבר הנביא בשם ה' הקיים לעולם, דמאחר שנכתבה נבואתו בספר דמצטרכת לדורות הרי הדיבור קבוע וקיים ופועל לדורות בכל דבר ה', כענין (תהלים קיט, פט): 'לעולם ה' דברך נצב בשמים', ונאמר (ישעיה נה, יא): 'כן יהיה דברי וגו' לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את וגו' שלחתיו'. וכל דיבוריו יתברך מפי נביאיו שנכתבו בתנ"ך הם פועלים לדורות עולם בכל הנפשות מישראל בכל דור ודור להוליד בלבבם הרהורי תשובה והתעוררות לשוב, וה' יתברך מבטיח דלא ישוב ריקם".

ובפרי צדיק (ויקרא לחג הפסח) כותב:

"ובכל הזמנים הללו היה נעשה הפסח בכוונה רצויה מאד לכן נרשם המעשה מפורש בתורה, מפני שכל דבר הנכתב בתורה נביאים כתובים אפילו מאדם פרטי הוא ללמוד ממנו מוסר השכל לדורות עד עולמי עד... ומה גם כשנכתב המעשה בתורה נביאים כתובים או בדרשת חז"ל בודאי יוצא מזה לימוד להיות נחקק בנפשות ישראל לעולמי עד...
וזהו גם כן מה שאמרו (ויקרא רבה ל"ד, ח' ורות רבה ה', ו') אילו היה ראובן יודע שהכתוב יכתוב עליו וישמע ראובן וגו' בכתיפו היה מוליכו, אילו היה בועז יודע וכו' והיינו שלא הרגישו אז בנפשם שמעשיהם בכוונה רצויה כל כך עד שיהיה נרשם מזה לדורות עולם ועל רמז זה אמרו (שם) לשעבר אדם עשה מצוה הנביא כתבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כתבה אליהו ומשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם, והיינו גם כן לכוונה זו שנעשה מזה חקיקה בלב נפשות ישראל".

תורה נביאים וכתובים הם שורשי המחשבה, הדיבור והמעשה

שם משמואל שמות פרשת תצוה וזכור:

"תורה נביאים וכתובים, יש לומר גם כן שהם מחשבה דיבור ומעשה. תורה היא מחשבה כנ"ל. נביאים היא מילולא [=דיבור], כי כל שם נביא הוא מלשון ניב שפתים, וכתיב (שמות ז') אהרן אחיך יהי' נביאך, וידוע מדת נביאים נצח והוד תרי שפתים. כתובים נקרא על שם שהוא כותב והוא בעובדא. והם [=התורה הנביאים והכתובים] שורש מחשבה דיבור ומעשה"

חומת האנ"ך

ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת ויצא:

"והנה ה' עומד על חומת אנ"ך (על פי עמוס ז, ז) – אורייתא נביאים כתובים".

התנ"ך מביא לידי ענווה

בת עין (לר' אברהם דוב מאבריטש, תלמיד המגיד ממזריטש, דרושים לשבועות):

"איתא בגמרא כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה וכו'. ולכאורה קשה שבתחלה אמר כל מקום הוא כלל בכל התורה ואחר כך פרט רק בשלשה מקומות אלו. ונראה לומר על דבר זה: דהנה הבורא ברוך הוא השרה שכינתו על הר סיני שהוא נמוך שבהרים שאין הבורא ברוך הוא משרה שכינתו שהוא גדולתו רק במקום שיש שם מקודם בחינת ענוה, כמאמר הכתוב: 'אני אשכון ואת דכא'. ועיקר הסיבה המביאה לידי בחינת ענוה הוא לימוד התורה נביאים כתובים שהוא חוט המשולש ולא במהרה ינתק ואדרבה הוא מחזק את האדם לבא לדבקות ה' היינו שבחינת ענוה קובע מקום אצלו ומזה יבא להשראת השכינה שהוא דבקות ה'. וזהו כל מקום שאתה מוצא גדולתו פירוש כשאתה מוצא גדולתו הוא השראת שכינתו ית' שהוא גדולתו של הבורא ברוך הוא מסתמא היה שם בתחלה ענוותנותו היינו בחינת ענוה ושפלות וזהו שם אתה מוצא ענוותנותו. ודבר זה אינו יכול לבא רק על ידי תורה שבכתב ונביאים וכתובים".

לימוד התנ"ך בימי התשובה

ספר שיחות מוהר"ן, אות רנא:

"בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא ציווה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם. וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים".

המתקת הדין

ספר ליקוטי הלכות (הלכות ברכת השחר ה, לט):

"הכ"ד ספרי תורה שבכתב ממתיקין הדין של הכ"ד בתי דין העליון".

אדם גדול איננו יודע לפרש פסוק בתנ"ך?!

ספר תפארת שלמה על התורה (פרשת כי תבוא):

"והנה כל העובר ישתומם איך היה תנחומין של הבל. שאדם גדול אינו יכול לפרש הפסוק בתנ"ך מחמת שאינו שכיח גבי מינים. והרי אמרו כל ת"ח שאינו בקי בכ"ד ספרי תנ"ך אינו ת"ח...".

האור נגנז בכ"ד ספרים

ספר עבודת ישראל - פרשת כי תשא:

"כ"ד תיבין [=מילים] הם מהתחלת התורה עד תיבת או"ר (בראשית א ג). לרמז האור ההוא הוא מן התורה כ"ד ספרין דאורייתא, כשנגנז האור חזר למקורו ונגנז בתורה".