לאחר חטא העגל, אומר ד' למשה בהר סיני: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב, ז).

המילה 'העלית', נזכרת בתנ"ך ארבע פעמים, וזו הפעם הראשונה מביניהן. אך זו הפעם היחידה בה האות ל' מנוקדת בה בצירה, 'הֶעֱלֵיתָ', ואילו בשאר הפעמים היא מנוקדת בחיריק, 'הֶעֱלִיתָ'. מה משמעות שינוי זה?

השאלה מתחזקת כאשר רואים בהמשך הפרשה שלנו, את המילה 'העלית' בתוך רצף מילים זהה כמעט למילים בפסוק הנ"ל, אלא שבו האות ל' מנוקדת בחיריק: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לג, א). בשני המקומות ד' מדבר על כך שמשה העלה את עם ישראל מארץ מצרים, ובכל זאת במקום אחד הל' מנקודת בחיריק ובמקום אחד בצירה. הלא דבר הוא!

 ראשית, נתבונן ממה מורכבת המילה 'העלית':

השורש של המילה 'העלית', הוא ע'ל'ה', השייך לגזרת הפעלים אשר ל' הפועל שלהם (על שם האות השלישית של השורש פ'ע'ל') היא האות ה - נל"ה: נחי ל' הפועל הא. בהטיית פעלים מגזרת נל"ה – האות ה' לפעמים נופלת, או מוחלפת באות אחרת. הצורה הרגילה בבניין 'הפעיל', בזמן עבר, בגוף שני (נוכח) היא: 'הִפְעַלְתָּ'. בשימוש בבניין זה בשורש ע'ל'ה', משתנים כמה דברים:

• בניקוד של האות ע' (הגרונית), משתנה השווא לחטף סגול.
• על פי הכלל שאות הקודמת לאות חטופה מנוקדת בתנועת החטף שבאות שאחריה, הה' שלפני הע' מנוקדת בסגול.
• את האות ה' שנופלת, מחליפה האות י'.

 כאשר מתבוננים בשורשים נוספים מגזרת נל"ה בבניין הפעיל ובבניינים נוספים, רואים שבדרך כלל בפעלים שבהם י' מחליפה את הה', ע' הפועל מנוקדת בחיריק. לדוגמה, המילה 'הִרְבִּיתָ' משורש ר'ב'ה', 'וְהִלְוִיתָ' משורש ל'ו'ה', ו'הִגְלִיתָ' משורש ג'ל'ה'.

 הראי"ה קוק (ב'פנקסי הראי"ה' חלק ה עמוד נח ('ספר מציאות קטן' אות מא)) מבאר את משמעות ההבדל: כאשר ע' הפועל מנוקדת בחיריק, המילה מדגישה את העושה שעשה בעצמו את הפעולה. לעומת זאת כאשר היא מנוקדת בצירה, הדגש הוא על מקבל הפעולה יותר מאשר על העושה אותה.

 על פי זה מבאר הרב קוק את ההבדל בין 'העלִיתָ' ל'העלֵיתָ':

כאשר הל' מנוקדת בחיריק – מדובר בפעולת העלאה גמורה ומכוונת של מי שמעלֵה את העולים.

אך כאשר היא מנוקדת בצירה – הכוונה להעלאה פחות אקטיבית מצד המעלה, אלא העלאה פסיבית, שנעשית רק על ידי 'הסכמה' להצטרפות עולים לעלייה.

 מבאר הרב קוק, שאבחנה זו בין שתי התנועות, חיריק וצירה, תחת האות ל' בפועל 'העלית' - מתאימה להפליא לדקדוק נוסף של חז"ל בפסוק זה, ואולי הוא רמז נוסף לדבריהם:

בפסוק נאמר: "שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", ולא "העם אשר העלית..." כמו שנאמר בפסוק השני. וביארו במדרש (שמות רבה מב, ו), כמובא ברש"י על הפסוק, מי נקרא כאן 'עמך' – 'ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי'.

אומר הרב קוק – משה רבנו לא ניסה לגייר את הערב רב מעצמו, הוא לא התאמץ לצרפם ולהעלותם אלא רק לא הרחיקם (כפי שעולה מדברי המדרש שם, שד' אמר למשה "אתה שהיית עניו וכשר, אמרת לי: 'לעולם מקבלים השבים' ''. מהכינוי 'השבים' ביחס לערב רב, משמע שהם באו מעצמם) – לכן לא נאמר כאן 'העלִית' אלא 'העלֵית', כי הוא רק לא מנע את עלייתם. אך ביחס לכל עם ישראל, שנזכר בפסוק השני – ביחס אליהם נאמר שמשה רבנו העלה אותם ממש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.