בפרשת בראשית (ב, יט-כ) נאמר שהאדם קרא שמות לחיות שד' הביא אליו: "וַיִּצֶר ד' אֱלֹקִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה..."

  ומבאר 'מדרש הגדול' על הפסוק: 'מלמד שהעבירן כולן לפניו לקרות להן שמות וקרא לכל אחד ואחד מהן שם לפי מה שהוא ולפי מה שהסתכל בהן וידע סוד כולן ואותן השמות עומדין לדורות, שנאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.'

  אמנם, דווקא בגלל זה, מפתיע הדבר שמצינו בעלי חיים שיש להם כמה שמות. לדוג': האריה נקרא גם כפיר, שחל, לביא. והשור נקרא גם פר. כנראה ששמות אלו מבטאים צדדים שונים שיש באותו בעל חיים, שבשבילם ניתנו לו כמה שמות.

  אך עוד יותר מפתיע הדבר, שישנם בעלי חיים שיש להם שם מיוחד לתקופת ילדותם: "גור אריה"; "גדי עזים"; ובפרשתנו (לב, ד) אנחנו פוגשים לראשונה את ה'עגל': "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה...".  והשאלה מתבקשת, מה משמעות שם זה, דווקא לפר הצעיר? וביחוד, בהקשר פרשתנו – מדוע נוצר דווקא עגל, ולא שור או פרה? (כמובן, שאלה זו היא על גבי השאלה היסודית יותר, מדוע נוצר מהזהב דווקא שור.)

  השורש ע'ג'ל', קשור לצורת העיגול, כפי ששגור בלשוננו, וכפי שמבוארת משמעות זו בספר מלכים (א פרק ז). ונראה שזו הסיבה שהעֲגָלָה נקראת כך, משום שהיא זזה ממקום למקום על ידי הגלגלים העגולים שלה.. האם יש קשר בין שורש ע'ג'ל' לעגל שלנו?

  המלאכה העיקרית של השור היא בשדה, ובעיקר בחרישתו, כפי שמבואר במקומות רבים. כדי לחרוש את השדה, שמים עליו עול, ומוליכים אותו לאורך השדה. אמנם, השור בטבעו לא הולך ישר, אלא פונה אנה ואנה. בשלב זה הוא נקרא עגל, אולי, בגלל שהליכתו בעיגולים ולא ישר. [ונראה שלכן בתהלים כט פסוק ו נאמר "וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל"]. העגל צריך להתלמד בייסורים, במלמד הבקר, שמלמד אותו ללכת בדרך ישרה, וכך לעשות את מלאכתו. על כן אומר ירמיהו בפרק לא פסוק יז: "שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד". דהיינו, שעם ישראל היה צריך יסורים, שילמדו אותו ללכת בדרך ישרה, כיוון שבטבעו פנה לדרכים אחרת במקום ללכת ישר, וכפי שמבאר הרד"ק שם: 'כעגל לא למד - שלא למדו אותו למשוך בעול ולא למד עד שמכין אותו ומרגילין אותו עד שילמוד, כך אני סבלתי יסוריך ולמדתי לשוב אליך והנני שב אליך'.

  לפי זה ניתן לומר, שהעגל שנעשה בחטא העגל – בין אם נעשה מאליו ובין אם נעשה על ידי אהרן – מלמד על נקודה מהותית בחטא זה, שהוא חטא שנובע מקטנות וחוסר דעת של העם, שאך זה יצא ממצרים, וטרם למד ללכת בדרך הישרה הראויה לו. יש בכך גם 'תמרור אזהרה' לעם, שימו לב לא להיות כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד, אך יש בכך גם לימוד זכות, שחטאם כחטא של ילד קטן, שאף שהוא ודאי לא בסדר – אין הוא מלמד על מהותו אלא רק על חוסר בגרותו, וראויה לו במיוחד הסליחה, כפי שאומרת הגמ' בברכות (לב ע"ב): 'מאי דכתיב "גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה" (ישעיהו מט, טו) זה מעשה העגל' (ופירש רש"י: שאמרו "אלה אלהיך ישראל".) ומתאימים לדרך זו, דברי חז"ל המפורסמים ביחס לפרה אדומה, שמביאם רש"י בפרשת חקת (יט, כב): 'משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו תבא אמו ותקנח הצואה. כך תבא פרה ותכפר על העגל'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.