בשיחות הרצי"ה מבאר שהנושא הכללי של פרשת שופטים הוא מצוות כלליות-לאומיות. לכן מופיעים בה ארבעת ההנהגות של עם ישראל: תורה, נבואה, כהונה ומלכות. כל ההנהגות האלו מיוחדות לעם ישראל ולכן לכל אחת מהן יש 'משפט' משלה: לסנהדרין נושאי התורה המרכזית - "וּבָאתָ... וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט", לנביאים בעלי 'הוראת שעה' - "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ", לכהנים המקיימים את 'תורת הכהנים' במקדש - "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם", ולמלך האחראי על 'משפטי המלוכה' - "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר".
לשלוש מבין ההנהגות האלו יש גם כתר: "בִּשְׁלשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת", אך הדרך לזכות בכל אחד המכתרים האלו שונה: "גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים". המשנה מפרטת רק את דרכי קניין התורה ולא מבארת כיצד נקנות הכהונה והמלוכה. הפירוש המקובל למספרים אלו הם 24 מתנות כהונה ו30 דינים מ'משפטי המלוכה'. אך ההיסטוריה מבארת את המשנה בביאור חדש.
המדרש מבאר שההיסטוריה של המלכות עוברת דרך 30 דורות של עליה וירידה: "...החדש שלשים יום ומלכות שלכם שלשים דור, הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר וכל שהיא הולכת מאירה עד ט"ו ימים ודסקוס שלה מתמלא ומט"ו עד שלשים אור שלה חסר, בל' אינה נראית, כך ישראל ט"ו דור מן אברהם ועד שלמה, אברהם התחיל להאיר... בא יצחק אף הוא האיר... בא יעקב והוסיף אור... ואח"כ יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה... ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין ובן שלמה רחבעם ובן רחבעם אביה ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים, כיון שבא צדקיהו דכתיב ואת עיני צדקיהו עור, חסר אורה של לבנה...".
בדומה לכך ניתן לפרש את המספר 24 כלפי הכהונה כמניין של דורות. בספר דברי הימים מפורטת שושלת הכהונה הגדולה: "וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת פִּינְחָס פִּינְחָס הֹלִיד... וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יְהוֹצָדָק. וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת ה' אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר". בנו של יהוצדק הוא יהושע שהיה הכהן הגדול הראשון בבית שני, והוא הדור ה24 מאהרון.
המספר 48 מוכר לנו דווקא ממעמד הנבואה: "ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל". אמנם על פי דברי האברבנאל בפירושו למסכת אבות מתברר שגם שלשלת מסירת התורה ממשה ויהושע עד רבי יהודה הנשיא עוברת דרך 48 שלבים: "...והיוצא מכל זה שמיהושע ועד רבינו הקדוש מחבר המשנה היו ד' כתות זו אחר זו במסורת הקבלה ולימוד התורה האלוהית שהם הזקנים והנביאים ואנשי כנסת הגדולה וחכמי המשנה ושהיו בכל אחת מהכתות האלה י"ב דורות או י"ב מקבלים".
נראה שהנביאים נחשבים כחלק מהנהגת התורה. לעומת המלכות והכהונה שניתנו לשושלת מסוימת וא"א לזכות בהם הנבואה והתורה שייכים לכל אחד מישראל: "כתר תורה מונח לכל באי עולם... שכל מי שרוצה לזכות בו יבא ויזכה". לכן באופן טבעי גדולי הנביאים יהיו גם גדולי התורה שהרי הדרך להשגת הנבואה אינה שונה בהרבה מהדרך להשגת התורה. ואכן מסדר שלשלת מסירת התורה של הרמב"ם משמע שרבים מראשי הסנהדרין מוסרי תורת משה היו הנביאים. אמנם הנביאים מפורסמים יותר ביכולתם להורות הוראת שעה שזו ה'תורה' המיוחדת להם, אך דברים כאלו היו נדירים ובמשך רוב הזמן הנביאים עסקו בתורה ה'רגילה' ובהעמדת תלמידים 'בני נביאים' שעסקו בתורה כפי שמצאנו אצל אלישע שמקים בית מדרש. בהתאם לכך עולה מלשון הרמב"ם שהנביאים כולם לא פעלו לבדם וכולם מוזכרים כראשי בית מדרש. אפילו אצל אליהו וירמיהו שנראים כאנשים בודדים מול כל העם יש 'אליהו ובית דינו', 'ירמיהו ובית דינו'.
בספר הכוזרי מגדיר את תפקיד הנביאים כהמשך לתורת משה: "וְשָׁלַח משֶׁה בְתוֹרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ כַּמָּה אַלְפֵי נְבִיאִים אַחֲרָיו מַזְהִירִים עַל תּוֹרָתוֹ". לפי דבריו ניתן לומר יותר מכך, שבאופן עקרוני הנבואה אינה עומדת כמטרה בפני עצמה אלא כאמצעי לתורה: "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.