הצגת הבעיה

בתחילת פרק כ"ו נאמר:

א. "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד' אלקיך נֹתֵן לך נחלה, וירשתה וישבת בה.

ב. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, אשר ד' אלקיך נֹתֵן לָךְ, ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך לשכן שמו שם.

ג. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלקיך, כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבתינו לתת לנו".

יש לשאול על הכתוב בפסוק ג' שהתורה מצוה את מביא הבכורים לומר לכהן: "הגדתי היום לד' אלקיך", שיש משהו צורם באמירה "ד' אלקיך", שנראה ככפירה ח"ו, שכאילו ד' הוא אלקיו של הכהן, ולא של מביא הבכורים!

ואכן כך מצאנו במקום אחר בספר מלכים (א פרק יג): ירבעם הקריב על המזבח שעשה בבית א-ל. איש האלקים שבא מיהודה ניבא עליו נבואת פורענות, ואז אמר ירבעם לתפוש את הנביא. באותו רגע יבשה ידו של ירבעם. הוא ביקש מהנביא שיתפלל אל ד', והלשון הנזכרת שם היא: "חל נא את פני ד' אלקיך" (שם, ו). פירש רש"י: "אלקיך - ולא אלקי! עדיין עומד במרדו".

א. תשובת הספורנו

תשובה לדבר כתב הספורנו בפרקנו: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם - אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה, לא תחדל מלדבר עמו בכבוד, באמרך: 'ד' אלקיך', אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם, כמו למלכים ולנביאים. מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים, כמביא דורון לא-ל יתעלה, שהוא בעל הקרקע, ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד".

כלומר: הביטוי "ד' אלקיך" אינו מבטא כפירה, חס ושלום, אלא כבוד כלפי איש המעלה! והתורה מצוה שכך צריך מביא הבכורים לדבר אל הכהן, לכבודו של הכהן!

בצורה דומה פירש הרד"ק גם את דברי ירבעם אל איש האלקים: "חל נא את פני ד' אלקיך - כלומר: שהוא שלחך ואתה שלוחו, ואני אדע כי ישמע אליך".

אבל הרד"ק שם גם הוסיף את הפירוש ההפוך: "ובדברי רז"ל: 'אלקיך' - ולא 'אלקי'", כפי שהביא רש"י שם.

יש לשאול: כיצד ניתן לפרש שני פירושים כל כך מנוגדים, כמעט הפוכים?

יש להסביר שחז"ל דרשו כך דווקא אצל ירבעם, שכיון שחטא והחטיא את ישראל, ניתן להסביר שהוא עמד במרדו גם כאשר הנביא הוכיח אותו, וניתן להסביר על פי הפשט שבאותו הזמן הוא לא עמד במרדו. אבל אצלנו, בפרשת בכורים ודאי כולם יסכימו להסבר הספורנו, שדומה להסבר שכתב הרד"ק על פי הפשט.

ב. הסבר רש"י אצלנו

יש להוסיף שרש"י אצלנו לא רק יסכים להסבר הספורנו, אלא שרש"י עצמו רמז להסבר זה!

כך כתב רש"י אצלנו: "אשר יהיה בימים ההם - אין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא".

שאל על כך הרמב"ן שם: "ולא הבינותי זה, כי בענין הזקן ראוי לומר: 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' (לעיל יז, ט), אף על פי שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם, צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל בהקרבת הבכורים, למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו?".

תשובה לשאלת הרמב"ן נמצאת בספורנו שהובא לעיל: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם - אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה, לא תחדל מלדבר עמו בכבוד, באמרך: 'ד' אלקיך', אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם, כמו למלכים ולנביאים, מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים כמביא דורון לא-ל יתעלה, שהוא בעל הקרקע, ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד". כלומר: מה שכתב רש"י: "אשר יהיה בימים ההם - אין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא", אינו מתיחס לחיוב ההבאה של הבכורים לכהן, אלא לצורת האמירה של מביא הבכורים כלפי הכהן.

ג. מקורות נוספים להסבר זה

יסוד זה, שהאמירה "ד' אלקיך" נאמרת בלשון כבוד כלפי הנביא, כתב הרד"ק גם בספר שמואל (א טו, טו) בדברי שאול לשמואל: "מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר, למען זבח לד' אלקיך": "למען זבוח - לא חמלו עליהם להנאתם, אלא למען זבוח לד', שהיה עמהם במלחמה. ואמר 'אלקיך' לכבוד שמואל, להגדיל מעלתו, כי כל מה שיגדל האדם ראוי לומר עליו 'אלקיו', 'אלקיך', וכן היו הנביאים אומרים: 'ד' אלקי'. וכן אמר בחטא הנשיא: 'מכל מצות ד' אלקיו' (ויקרא ד, כב)".

כן כתב הרד"ק גם בפירושו לדברי יעקב ליצחק "כי הקרה ד' אלקיך לפני" (בראשית כז, כ): "כי הקרה ד' אלקיך - וזכותך גרמה לי, לפי שהלכתי לצוד לצרכך".

גם הכוזרי [מאמר רביעי סעיף ג (עמ' קנו במהדורת אבן שמואל)] כתב: "לא כל הרוצה לומר: אלקי קדושי' מותר לו לומר כן, אם לא דרך השאלה ומתוך אמונה במסורת, אך על דרך האמת לא יאמר זאת כי אם נביא, או חסיד, אשר דבק בו הענין האלקי. ועל כן אמרו לנביא: 'חל נא את פני ד' אלקיך'".

וכן מצאנו פעמים רבות בתנ"ך שכך פנו אל המלך, או אל הנביא.

יהי רצון שנזכה לחזרת המלכות ולחזרת הנבואה ולהשראת ד' עלינו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.