בתחילת פרק ח חושף משה רבנו טפח מדרכי השגחת ה' עם ישראל: "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם: וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ".
פרשיה זו פותחת ומסיימת בחובת ישראל לשמור את מצוות ה'. בכך היא מסמנת שזוהי המטרה העיקרית של הפסוקים הללו: משה מגלה כאן גוון חדש של קשר עם הקב"ה. הוא מגלה לישראל על הנהגה קבועה של הקב"ה בה הוא מקשה עליהם ואף מענה אותם. זהו מבט חדש ומפתיע על דור המדבר וקורותיו: עד כה התורה התמקדה בזוויות אחרות של שנות הנדודים במדבר: לרוב היא ציינה את ניסי ה' ששמר על ישראל. לעיתים היא ציינה את חטאי ישראל שגרמו להם מפלות, צרות והאריכו מאד את הנדודים. אך עד כה הסיבה שהסבירה את צרות ישראל במדבר היתה החטאים אליהם נפלו. כעת משה פורס מבט חדש ועמוק על פיו צרות המדבר באו מרצון ה': ה' חפץ להעביר את ישראל בתקופה של קשיים, ובשפה של הפסוקים: "למען ענותך לנסותך...".
חשוב לשים לב שהמושג 'ניסיון' מקבל כאן נופך חדש: התורה השתמשה במושג זה עד עכשיו בהקשר הפשוט של ציוויים: ה' ניסה את אברהם כאשר ציוה אותו לעקוד את בנו. ה' ניסה את ישראל במצוות המן, ובכך ניסה האם ישמרו מצוותיו (טז, ד). אך כאן יש הנהגה חדשה: הקב"ה מכניס את ישראל למצוקה קשה ומתמשכת, וזאת כדי ליצור להם רגעי מבחן קשים במיוחד. כלומר ישנה הנהגה משמים שמצידה ה' מכניס את ישראל לקשיים עצומים, וזאת לא מחמת חטאים אלא מתוך רצון לזככם ולצרפם.
גם המן היורד משמים מקבל כאן פשר חדש: עד כה הוא הוצג בתורה בעיקר כחסד אלוקי וניסי. ממילא כאשר ישראל התלוננו עליו הדבר נתפס ככפיות טובה בלבד. אך כעת משה עומד מול העם ומספר שגם המן היה חלק מתכנית העינוי של ישראל. תכנית זאת החלה עם הרעבה במדבר (ג): "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ". כך מסביר הרשב"ם (ב) את העינוי: "זהו עינוי שאין פת בסלך, וחייך תלוים למרום בכל יום". במבט ראשון קשה מאד לקרוא בפסוקים שהקב"ה הרעיב מלכתחילה את ישראל במדבר, ולאחר מכן אף עינה אותם עם סוג מאכל בלתי מוכר להם.
הגר"א באדרת אליהו (ב) כותב שחיי המדבר היו למעשה מערכת של ניסיונות המכוונים כנגד אנשים שונים בתוך עם ישראל: "'למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך' – זה כנגד שלשה כתות: רשעים, בינונים, צדיקים. ואמר: 'למען ענתך' כנגד הרשעים להכניע יצרם. 'לנסותך' כנגד הבינונים. 'לדעת את וגו'' – כנגד הצדיקים להוציא טובם מלבם אל הפועל לפני עין כל". כך שהמשברים העצומים אליהם נכנסו ישראל מכוונים באופן אלוקי ונפלא להעביר כל אחד מישראל במסלול יחודי המתאים לו.
הרמב"ן (ב) מסביר שמבחינה לאומית הכוללת את כל העם, כולם כלולים במטרה אותה ציין הגר"א ביחס לצדיקים. הוא כותב שהמטרה הראשית של הניסיונות כאן היא לגלות את הכוחות העצומים של ישראל כאשר יצליחו ללכת אחרי ה' בכל מצב וחרף כל קושי: "כי היה נסיון גדול להם, שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס, וירעבו אליו מאד. וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה. והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם, אבל הביאם בנסיון הזה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו לעולם".
ההנהגה של העינויים המכוונים משמים נחוותה על ידי ישראל לאורך ארבעים שנה. אך היא קיבלה ביטוי מפורש רק כעת, לקראת החיים החדשים בארץ ישראל. למעשה משה מודיע לישראל בפסוקים אלו שבארץ ישראל יהיו לא מעט משברים וצרות, וכי כולם מכוונים משמים בדיוק על פי המסלול הראוי לישראל. את הכל ה' עושה בשביל ישראל ומתוך אהבתם (ה): "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
