הקדמה
נאמר בפרקנו: "וכי תבֹאו מלחמה בארצכם על הצר הצֹרר אתכם והרעֹתם בחצֹצרת, ונזכרתם לפני ד' אלקיכם, ונושעתם מאֹיביכם.
וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצֹצרת על עֹלֹתיכם ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם, אני ד' אלקיכם" (י, ט-י).
נשאלת השאלה: כיצד אנו נזכרים לטובה על ידי התקיעה בחצוצרות?
נאמרו בכך מספר הסברים ובמאמר קצר זה נביא הסבר אחד שנאמר על יד מספר מפרשים.
הסבר הרלב"ג והמלבי"ם
כתב הרלב"ג (י, ט): "בזה הַפֹּעַל (התקיעה בחצוצרות) יהיה לבם נשבר ונדכה, וישובו אל ד' יתעלה, וירחמם בהתפללם אליו. כי התפילה עם זאת התרועה היא סיבת היותם נזכרים, לסיבה שזכרנו, כי הקול המרעיד יחריד לב האנשים, כמו שאמר: 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו' (עמוס ג, ו). ובזה האופן תהיה תשובתם ותפילתם שלמה. וכבר יתבאר שהתפילה היתה שם עם זאת התרועה. ...והנה שתקה התורה בזה המקום מהתשובה והתפילה, לפי שכבר אמרה על צד התנאי: 'ונזכרתם', רצונה לומר: 'עשו בדרך שתהיו נזכרים'. וזה אמנם יהיה בתשובה ותפילה, כי הם סיבת המשך ההשגחה האלוקית בהם. ...וראוי שתדע שעניין הזכירה הזאת יכלול גם כן ההתענות. וזה שכבר ראינו בכוונת התורה שהתשובה והכפרה השלמה תהיה אחר העינוי והתרועה. ולזה כאשר רצה ד' יתעלה שתהיה הכפרה בעשור לחדש השביעי, הקדים התרועה מראש החודש כדי שיכנע לבם מחטאיהם, וישובו אל ד' בתשובה שלמה, ובסוף העניין יענו נפשותיהם ביום העשירי".
לפי הרלב"ג התקיעה בשופר ובחצוצרות מעוררת אותנו לחזור בתשובה, ועל ידי שאנו חוזרים בתשובה זכרוננו עולה לטובה!
כן כתב הרלב"ג גם בתועלת השישית בסוף פרשת בהעלתך על המצוה לתקוע בחצוצרות: "התועלת הששי הוא במצוות, והוא לקרוא ד' יתעלה בעת הצרות, להינצל מהרעות הנכונות לבוא. כי קרוב ד' יתעלה לקוראיו אשר יקראוהו. ולהעיר לבם לשוב לד' יתברך בכל לבם, ציוה שבעת תפילתם על זה והתענותם יתקעו בחצוצרות, להעיר לב הנרדמים באופן שיכנע לבם, וישובו אל ד' יתברך, וזה ממה שיישירם אל שתהיה תפילתם נשמעת, ויהיו נזכרים לפני ד'".
כעין זה הסביר המלבי"ם את דברי הספרי שם (בהעלותך פיסקא עו). בספרי נאמר: "והרעותם בחצוצרות וגו', רבי עקיבא אומר: וכי חצוצרות מזכירות? [והלא דמים מזכירים] אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה אני עליהם כאילו לא הוזכרו לפני המקום. ונזכרתם ונושעתם, הא כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות".
הסביר המלבי"ם (במדבר י, ט): "'וכי חצוצרות מזכירות'? רצונו לומר: הלא אין שכחה לפניו! אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו, ועל ידי כך לא נושעו, נדמה לנו כאילו לא הוזכרו לפני המקום. ועל ידי שהריעו ושבו בתשובה נדמה לנו שנזכר בם, אבל באמת לא שכח, ואין שכחה לפניו, ואם כן אם לא שכח לא נזכר, כי אין זכירה אלא אחר השכחה, ורק מה שאנו קורים זכירה אצלו הוא מה ששב להושיעם, שנדמה לנו כי שכח וחזר לזכור, וזהו שאמר שאין נזכרים אלא לתשועות, שעל ידי התשועות נדמה לנו כי חזר וזכר אותם". כעין זה כתבו מפרשים נוספים של הספרי.
יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלמה ולהגאל גאולה שלמה בקרוב.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
