נבואת צפניה נאמרת בימי יאשיהו מלך יהודה. יאשיהו הוא הגדול בבעלי תשובה משום שהוא מוביל מהלך של תשובה שלימה של כל העם. יאשיהו משתמש בכל העוצמה של שלטון  המלכות כדי שהמהלך אכן יצליח ותיעקרנה מן השורש כל דרכי עבודה זרה וכל הרגלי החטא, למרות הקושי הגדול למחות נטיות רעות המלווים את העם כבר דורות רבים. יאשיהו נותץ את כל הבמות, גם העתיקות ו"המיוחסות" ביותר, מטמא אותם ומקומם, ומביא את כל העם לעבודת השם ששיאה הקרבת פסח המונית ומהודרת שכל העם שותף לה בשנת שמונה עשרה למולכו.

אולם בספר מלכים ובספר דברי הימים איננו רואים את ההשפעה החיובית שבמעשה יאשיהו על הדורות אחריו. איננו מודעים להשפעה החיובית של מעשיו על מהלך ההיסטוריה של ישראל והעולם - שההשגחה העליונה מנתבת אותה בתיאום למעשיהם ולרמת מוסריותם של עם ישראל. אדרבה, עלולים אנו לחשוב שהתשובה של יאשיהו הייתה משמעותית רק בזמנו, והיא הועילה רק להשהות למספר שנים את ההתדרדרות והחטא שהביאו לחורבן ולגלות. שהרי לאחר נפילתו של יאשיהו בקרב עם פרעה, חזרו בניו והעם לאותם חטאים שיאשיהו נאבק קשות לעקרם.

באה נבואת צפניה ומשלימה לנו את התמונה. בנבואת צפניה אנחנו לומדים כמה "קריטי" היה מצב עם ישראל ומצב העולם טרם תשובת יאשיהו, וכמה מקיף ונורא הייתה גזירת הכיליון, אם לא היה נערך מבצע ה"הצלה" הגדול והנחרץ של המלך ששינה את פני עם ישראל. כמו כן מתייחס הנביא להרשעה הקשה שנעשתה לאחר מיתת יאשיהו והביאה את החורבן. ומלמד אותנו הנביא שלא ניתן בשום אופן למחוק את הזכות הגדולה שנקבעה בעם ישראל במפעל התשובה הגדול שנערך בימי יאשיהו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.