הקדמה
נאמר בפרקנו:
טו. "שמעו והאזינו אל תגבהו, כי ד' דבר.
טז. תנו לד' אלקיכם כבוד בטרם יחשך, ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף, וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית, ושית לערפל.
יז. ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, ודמע תדמע ותרד עיני דמעה, כי נשבה עדר ד'".
בכל אחד משלושה פסוקים אלו אנו מוצאים לשון "גבה", "כבוד" ו"גוה", שהסבירו המפרשים שהכוונה היא לגאוה. מפסוקים אלו ומהסברי המפרשים עליהם אנו יכולים ללמוד מהי הגאוה החיובית ומהי הגאוה השלילית.
א. שני הפסוקים הראשונים
שני הפסוקים הראשונים די מובנים: הנביא אומר לבני ישראל שלא יתגאו, אלא יתנו לד' כבוד, בטרם יהיה מאוחר והם יענשו.
הרד"ק הרחיב והסביר את הדברים:
"שמעו אל תגבהו - לא תתגאו ותחשבו עצמכם כי המוסר והחכמה עמכם, ואינכם צריכים לשמוע מוסר הא-ל על ידי נביאיו. לא תעשו זה.
תנו לד' אלקיכם כבוד - ואל תבזוהו שלא לשמוע דבריו, אלא תנו לו כבוד.
בטרם יחשיך - יחשיך עליכם השמש, כלומר: שידמה לכם היום כלילה מרוב הצרות.
ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף - על הרי חשך. נשף פירוש לילה.
ואמר 'הרי' כשתחשבו להשגב, כאדם הנשגב בהרים, כן תחשבו להשגב בעזר מצרים, או על ההרים עצמם - יתנגפו רגליכם כמי שהולך בחשך, שתגוף רגלו באבן, כמו שנבא עליהם ישעיהו 'משא בהמות נגב' (ל, ו) כמו שפירשנו.
וקויתם לאור - על ידי מצרים.
ושמה לצלמות - הא-ל ישים אותה התקוה לצלמות.
ושית לערפל - כפל ענין במלות שונות. ישית כתוב פירש כמו ישים. וקרי ושית, והוא מקור, והענין אחד".
ה. מה פירוש הפסוק השלישי
בחציו הראשון של הפסוק השלישי נאמר: "ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי מפני גוה".
מה הכוונה במלים "מפני גוה"? על מה בדיוק ד' בוכה כביכול?
בדבר זה נחלקו המפרשים.
1. הסבר הרד"ק
כתב הרד"ק: "ואם לא תשמעוה - אמר הנביא: אם לא תשמעו זאת הנבואה שאני אומר לכם מפי הא-ל יתברך, במסתרים תבכה נפשי, כי אני רואה אחריתכם. ובכיית הנפש במסתרים היא הדאגה.
מפני גוה - מפני גאותכם, שאין אתם רוצים להשפיל עצמכם לשמוע דבר ד', כמו שנאמר להם: 'ואל תגבהו'.
גוה - כמו גאה.
ודמוע תדמע - נפשי תבכה במסתרים, ועיני תדמע בגלוי, כי אני רואה שנשבה עדר ד', שהיה הא-ל להם רועה ועתה נטשם, כי לא שמעו לו, והניחם ביד שובים.
ותרד - כל כך תדמע עיני, עד שתרד בדמע".
לפי הרד"ק הפסוק אומר שד' בוכה על צרות עם ישראל, וכיון שכל הצרות נובעות מגאוותם, שהם אינם מוכנים להשפיל את גאוותם ולשמוע את דבר ד', לכן ד' בוכה על גאוותם, שהיא שורש הצרות.
2. הסברו הראשון של רש"י
רש"י פירש אחרת: "מפני גוה - מפני גדולה שלכם שתתבטל". וכן תרגם יונתן: "מן קדם דיעדי מנכון יקרכון".
כלומר: ד' בוכה כביכול על גאוותם של ישראל שמתבטלת.
לכאורה יש לשאול: הרי ד' אמר להם בפסוק ט"ו: "אל תגבהו"! ואם כן רואים שהגאוה היא דבר שלילי, ומדוע ד' בוכה כביכול על גאוותם של ישראל שניטלה מהם?
התשובה פשוטה: הגאוה של עם ישראל כעם ד', ושל כל אחד מישראל על היותו חלק מעם ד' - היא דבר חיובי. כמו שנאמר על יהושפט: "ויגבה לבו בדרכי ד'" (דהי"ב יז, ו), וכמו שקבעו לנו חז"ל לברך בכל בקר: "אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו", וכן: "שלא עשני גוי". לעומת זאת הגאוה הפרטית של כל אחד, שגורמת לו שלא לשמוע את דבר ד' - היא דבר שלילי.
3. הסברו השני של רש"י
עוד כתב רש"י: "דבר אחר: מפני גאותה של מלכות שמים שתנתן לאלילים של כשדים".
יש לציין ששני פירושים אלו שהביא רש"י מקורם בגמרא במסכת חגיגה (ה ע"ב): "מאי 'מפני גוה'? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים.
רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים".
יהי רצון שנדע כל הזמן לשמור על גאותנו הלאומית, ועל כבוד שמים, ולא להתגאות את הגאוה הפרטית שמונעת ממנו לשמוע ולעשות את דבר ד'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
