הקדמה
נאמר בפרקנו:
טו. "וישלח ד' אלקי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם וְשָלוֹחַ, כי חמל על עמו ועל מעונו.
טז. ויהיו מַלְעִבִים במלאכי האלקים, ובוזים דבריו, ומתעתעים בנבִאיו, עד עלות חמת ד' בעמו עד לאין מרפא".
יש לשאול מספר שאלות על פסוק ט"ז:
- מה פירוש המלה "מַלְעִבִים"? מלה כמותה לא נמצאת בכל התנ"ך!
- מי הם "מלאכי האלקים"?
- מה פירוש "מתעתעים בנבִאיו"?
- מה פירוש "עד עלות חמת ד' בעמו עד לאין מרפא"?
א. מה פירוש המלה "מַלְעִבִים"?
פירש הרד"ק: "מלעיבים - כמו מלעיגים".
כעין זה פירש גם ה"מצודת ציון": "מלעיבים - ענין לעג, כי 'והייתי בעיניו כמתעתע' (בראשית כז, יב) תרגם אונקלוס: 'כמתלעב'".
ב. מי הם "מלאכי האלקים"?
פירש רש"י: "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים - בשלוחי הקדוש ברוך הוא".
כעין זה פירש הרד"ק: "במלאכי האלקים - הם הנביאים, שהם שלוחי ד' יתברך".
ג. מה פירוש "מתעתעים בנבִאיו"?
1. פירוש הרד"ק
כתב הרד"ק: "ומתעתעים - תרגום 'והייתי בעיניו כמתעתע' (בראשית כז, יב) כמו 'כמתלעב'".
אבל הרד"ק לא הסביר מה הפירוש. אמנם מתוך שהרד"ק פירש: "מלעיבים - כמו מלעיגים", הרי ש"מתלעב" פירוש מלעיג.
וכן פירש ה"מצודת דוד" בפירושו השני: "הוא ענין לעג, כמו: 'והייתי בעיניו כמתעתע' (בראשית כז, יב) ורוצה לומר: כמלעיג ומתעה".
בספר "הכתב והקבלה" שם כתב: "ודע דאונקלוס תרגם 'כמתעתע - כמתלעב', והוא לשון לעג ובזיון. 'ויתקלסו בו, ויאמרו לו: עלה קרח' (מל"ב ב, כג) תרגומו: 'ואתלעבו ביה'. 'חרפה וקלסה לכל ארצות' (יחזקאל כב, ד) תרגומו: 'חסודין וליעוב'.
וכן יונתן בן עוזיאל תרגם 'כמתעתע': 'כמגחך', והוא לשון צחוק, 'צחקה שרה' (בראשית יח, יג), תרגם: 'גחכת', 'ויהי כמצחק בעיני חתניו' (שם יט, יד) תרגם: 'כמגחך'.
לדעתם שרש 'תעה' דומה לשרש 'התל', שיורה על הטעות: 'ואביכן התל בי' (שם לא, ז), [תרגם אונקלוס: 'שקר'] 'אל יוסף פרעה התל' (שמות ח, כה) [תרגם אונקלוס: 'לשקרא']. ויורה על הצחוק והלעג: 'ויהתל בהם אליהו' (מל"א יח, כז) [תרגם יונתן: 'חַיָך']".
כלומר: למלה "מתעתע" יש שתי משמעויות: גם התעיה וגם לעג, כשם שלמלה "להתל" יש את שתי המשמעויות הללו. ואצלנו הכוונה ללעג.
2. פירוש ה"מצודת דוד"
ה"מצודת דוד" כתב פירוש נוסף:
"ומתעתעים בנביאיו - רוצה לומר אמרו שעוד הנביאים המה תועים מדרך הישר".
כלומר: לא די שלעגו לנביאים, ולא הקשיבו להם, אלא גם אמרו עליהם שהם טועים!
ד. מה פירוש "עד עלות חמת ד' בעמו עד לאין מרפא"?
פירש הרד"ק: "עד לאין מרפא - כל כך הרבו לפשוע, עד שנמנעה מהם התשובה, שהיא המרפא".
כעין זה כתב ה"מצודת דוד": "עד לאין מרפא - עד שלא רצה לכפר עוד. ועל שהחטא הוא חולי הנפש, אמר לשון רפואה על הכפרה. וכן 'ושב ורפא לו' (ישעיה ו, י)".
וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ו ה"ג): "וכן הוא אומר: 'ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת ד' בעמו עד לאין מרפא', כלומר: חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה, שהיא המרפא".
יהי רצון שנחזור בתשובה שלמה, ונגאל גאולה שלמה, ונזכה לראות בשוב הנבואה לעמנו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.