ההפטרות מתחילת בראשית ועד י"ז בתמוז נבחרו לפי הקשר שלהן לפרשה. אבל מי"ז תמוז ועד פרשת בראשית, כלומר כל הפרשות של ספר דברים ושתי הפרשות האחרונות של ספר במדבר, ההפטרה היא לפי הזמן שבו אנחנו נמצאים ולא לפי הפרשה.
בין י"ז בתמוז לתשעה באב יש את שלושת הפטרות הפורענות. משם ועד סוף השנה יש שבע הפטרות של נחמה. ולאחר מכן לפני יום הכיפורים יש הפטרה שמדברת על תשובה.
שתי הפטרות הפורענות הראשונות הן תחילת ספר ירמיהו, שהוא נביא החורבן המרכזי, והשלישית היא תחילת ספר ישעיהו שהוא נביא הנחמה המרכזי, אבל הפרקים הראשונים שלו הם נבואות קשות.
בהפטרה שלנו אנחנו פוגשים את המינוי של ירמיהו על ידי ה' לנביא, ואת שני המראות הראשונים שהוא רואה: מקל שקד וסיר נפוח שפונה לצפון, שדרכם מלמד הקב"ה אותו ואותנו איך להבין נבואות. ההפטרה מסיימת בתחילת פרק ב' בפסוקים טובים שפותחים את הנבואה הבאה, כדי לסיים בדבר טוב.
והשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה אנחנו אמורים ללמוד מההפטרה הזו? למה דווקא ההפטרה הזו נבחרה כהפטרה של פורענות, כשהיא לא מדברת בפירוש על חורבן בית המקדש, ובקושי מזכירה את הכיבוש של ירושלים? למה חשוב לנו בשלושת השבועות לקרוא על המינוי של ירמיה, ועל המשלים של מקל שקד וסיר נפוח?
ההפטרה שלנו נאמרה בזמן יאשיהו המלך. כלפי חוץ, הזמן הזה היה נראה לעם כמו הזמן הטוב ביותר שהיה מאז דוד המלך. יאשיהו הוא מלך צדיק מאוד, שלא קם כמוהו מאז דוד. וכמו שכתוב בדברי הימים, שנה אחת בלבד לפני הנבואה הזו של ירמיהו, הוא טיהר את כל הארץ מעבודה זרה ברמה שלא עשה אף מלך לפניו. העם עובד לה', וגם המצב המדיני מצויין. שמונים שנה עברו מאז המלחמה האחרונה שגם בה עם ישראל ניצח את סנחריב בדרך ניסית.
אבל מבפנים המצב לא טוב בכלל. החטאים של מנשה השתרשו בעם, ולמרות שכלפי חוץ הם היו עובדי ה', בסתר הם עבדו לעבודה זרה. ומבחינה מדינית, עוד לא הרבה זמן הולך להיות חורבן מוחלט וגלות. אי אפשר לבחון את הזמן לפי נקודה אחת על ציר ההסטוריה, צריך לראות את התהליך.
הקב"ה בוחר בירמיהו מראש, שנים לפני שהוא מתחיל להתנבא, כי התהליך כבר התחיל: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ". התפקיד של ירמיהו הוא "הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת", ירמיהו אמור לראות את התהליך הפנימי שקשה לעם לראות. התהליך שהקב"ה מוביל בדורות האלו נמשל למקל שקד: השקד נראה עץ יבש, לא נראה שיש בו התפתחות כל שהיא, אבל תהליכים פנימיים שמתרחשים בתוכו, מביאים פתאום לפריצה מהירה מאוד של פרחים, עלים ופירות. "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ".
המצב המדיני חמים ונוח, אבל הוא "סִיר נָפוּחַ". הסיר כרגע עוד לא חם, הכל נראה טוב, אבל סיר שעומד על אש שמלבים אותה, נמצא בתהליך של רתיחה, גם אם עוד לא רואים את זה עליו.
את כל התהליכים האלה אפשר לעצור, אבל בשביל זה חייבים שהעם יבין את חומרת המצב. מישהו צריך להסביר להם שהמצב בכלל לא כמו שהם מבינים אותו, והם כמובן לא יקבלו את הדברים בקלות "וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם".
את הדברים האלה חשוב לנו לזכור בכל הדורות: גם כשנראה לנו שהדור שלנו צדיק, גם אם נראה לנו שהמצב רגוע, צריך להסתכל על התהליך הארוך, לדעת לשים לב לבעיות ולתקן אותם לפני שיהיה מאוחר.
אבל המבט שלנו לא פסימי, בסוף ההפטרה מזכיר לנו ירמיהו שיש תהליכים ארוכים עוד יותר שמתנהלים ברקע "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ", וזה התהליך שינצח בסופו של דבר.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.