בהפטרתנו קוראים אנו על סיום בניין בית המקדש על ידי שלמה – "וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה'..." (מלכים א ז, נא)[1]. לאחר תום הבנין, מביא שלמה את הארון מעיר דוד אל קודש הקודשים ואז שורה השכינה במקדש – "וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה': וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'" (שם ח י–יא). יש מקום קבוע להשראת השכינה בעולם!
בניית המקדש מכוח דוד
עם ירידת כבוד ה' לשכון במקדש, פותח שלמה בנאום ארוך בו הוא תולה את בניין המקדש בדוד אביו ולא בו עצמו. הוא מזכיר שכל בנייתו את המקדש לא נבעה אלא מרצונו של דוד לבנותו, ומהיענות ה' לבקשתו – "וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ: רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי" (יז-יח). וכך מפרש האברבנאל – "וזכר שהיה דוד סיבת הדבר כולו, לפי שהוא התעורר בבניין הבית, וכאילו היה השם יתברך אושפיזו [=האורח של דוד] ושוכן בביתו, אחרי אשר מעצמו ומליבו התעורר לבנות בית לשם ה' אלוקי ישראל...". הזכרת דוד מלמדת כי התעלות ישראל אל המקדש נערכה על ידי דוד. הוא שביקש בתור מלך ישראל לבנות את המקדש, ומכוחו זכו ישראל לעשות זאת בפועל בימי שלמה.
בחירת ירושלים עם בחירת דוד
לפני פסוקים אלו אומר שלמה שני פסוקים בהם מתבארת עוצמת הקשר של דוד למקדש. שלמה מגלה כי בחירת ה' בירושלים, אשר במשך דורות רבים היתה נעלמת, כרוכה בעצם בחירת ה' את דוד להיות מלך – "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל". מפסוקים אלו מתבאר כי לא רק בקשת דוד לבנות את הבית היא שאפשרה את בניינו; הקב"ה אומר שמעולם הוא לא בחר את העיר הקדושה בה הוא ישכון, עד שהוא בחר בדוד למלך. כלומר, שאם מנהיג אחר היה מתעורר לבניית המשכן, לא היה די בכך. התנאי היסודי למקדש הוא היות דוד מלך ישראל. מכך עולה, שיש קשר מהותי בין מלכות דוד ובין בחירת ה' בירושלים.
ישראל לא היו ראויים שיתגלה להם מקומו של בית הבחירה, עד שקם דוד, והעמיד מלכות אידאלית וקדושה על העם. דוד המלך הביא את העם כולו למצב עליון של מוסר וקדושה, ורק במצב זה יכולים היו ישראל לזכות לשכינת ה' בתוכם. כן מבוארים פסוקים אלו בזוהר הקדוש (בתרגום לעברית): "כאשר עולה רצון לפני הקב"ה לבנות עיר, ראשית הוא מסתכל בראש העם המנהיג את בני העיר, ורק לאחר מכן הוא בונה את העיר ובא לשכון בה. על כך נאמר: 'לא בחרתי בעיר' [=בירושלם] עד שהסתכלתי בדוד שיהיה הרועה של ישראל, משום שהמקום וכל בני המקום, כולם קיימים בזכות הרועה המנהיג את העם...".
אם כן, לא במקרה ביקש דוד מן הקב"ה לבנות את בית הבחירה. קדושת מלכותו של דוד היא שמביאה ומכינה את העם להשראת השכינה בישראל. עובדה זו מסבירה מדוע בכל תפילה מתפללים אנו על הקמת מלכות דוד, כחלק מתפילתנו על השראת השכינה בירושלים – "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... וכסא דוד עבדך במהרה לתוכה תכין". הקמת מלכות דוד היא חלק מתנאי השראת השכינה בישראל.
[1] זהו מנהג עדות אשכנז. בעדות ספרד ותימן נוהגים לקרוא פסוקים מוקדמים יותר באותו הפרק, עליהם כתבנו בשבת שעברה – פרשת ויקהל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
