"קדושים תהיו' – מצוה או גם ייעוד?

הפרשה פותחת ואף מסיימת בקריאה קדושים תהיו! האם לפנינו רק מצוה, או קביעה מוחלטת שכך אכן יהיה? בסוף הפרשה לשון הקריאה הוא "והייתם לי קדושים... ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" ומבאר רש"י אם אתם מובדלים מהם אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו. אם כן, מה קורה כאשר לכאורה, אין אנו מובדלים מהעמים אלא נראים כ"בני כושיים" ואכן נמסרים אנו ,חס ושלום, לידי נבוכדנצר וחביריו? על כך לומדים אנו בהפטרה.

גורל בית ישראל הוא לכאורה כגורל כל ממלכה חטאה, אך למרבה הפלא אין הם נשמדים. ואדרבה, כמה שמנענעים אותם עדיין לא יפול צרור לארץ. הסיגים נפרדים, הרשעים נופלים, אבל הסגולות היסודיות של כלל ישראל חיות וקיימות. אם כן, אכן מובדלים ישראל מן העמים. היכולת של ישראל להיות קדושים נותנת להם "גנים" של נצחיות, והמינימום הוא שאי אפשר להשמידם. דווקא הניסיון להחיל על ישראל את הגמול הראוי לכל גוי חוטא, גורמת לחשוף את החלטיות הבדלתן! אכן קדושים תהיו היא במידה מסוימת קביעה מוחלטת.

ואם גורלינו לכל אורך הגלות המרה מוכיחה שאכן מובדלים אנו מכל העמים, המסקנה המתבקשת על פי דברי רש"י לעיל, היא שאין אנו של נבוכדנצר, אלא ראויים אנו להיות לשם. לכן כאשר בירור ההבדלה מתמצה, ממשיך הנביא ומבשר "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת ושבתי את שבות עמי ישראל". הנקודה המוחלטת בקדושתן מכריעה את הכף ומצדיקה את השבתן לארצם ולמעמדם. אם מתגלה קדושתן המוחלטת הרי ראוי שגם קשרם עם ארץ ישראל יתגלה כקשר מוחלט "ולא ינתשו עוד מעל אדמתן". כאשר נתוודע למשמעות הנפלאה  לזהותנו המוחלט כעם השם וכשוכני ארץ השם, תתגבר הקדושה בכל נימי נפשנו ונפרוש מרצון מלא ושלם מהעבירה והערוה, ונקיים את מצוות "קדושים תהיו" כצו חיים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.