"בקרובי אקדש"

במרכז פרשת שמיני, כאשר עם ישראל זוכה לראות את כבוד השם ואת האש של מעלה היורדת ואוכלת את קרבנות אהרן וקרבנות העם, מתרחשת מיתת נדב ואביהוא, מיתה בידי שמים כעונש על מעשה עבודה שעשו שלא כראוי. ובא משה רבינו ומגדיר את אופי העונש במילים הנפלאות והנוראות "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". כלומר, עונש זה יכונן את יחס הכבוד ואת הכרת הקדושה הראויה למשכן ולהשראת השכינה בכלל.

במבט ראשון, חושבים אנו שמשמעות היראה הראויה היא "שמירת מרחק" במובן הפיסי ובמובן השכלי והרוחני. כלומר, הכרת הפער בין מדריגת החיים האנושיים ולו המעולים ביותר, מחשבותיו הנישאות ורגשותיו העדינים ביותר של האדם, לבין עצת השם והדרכתו ורמת הקדושה והטהרה הנדרשת בעבודת השם, מביאים את האדם להכיר את מקומו ולא יהרוס לעלות אל השם – כלשון אזהרת השם בהר סיני – בכל הקשור לסדרי העבודה במשכן ובמקדש. אולם מצב זה, מצב העוצר ומונע את האדם להתקרב כרצונו וכחפצו אל הקודש, אינו אלא שלב ראשון בסולם של יראת השם הטהורה. באים אנו בקריאת ההפטרה ולומדים את המשמעות השלימה והנכונה שבהגדרת "בקרובי אקדש" שהיא הרבה מאד מעבר לרושם הבסיסי של "שמירת מרחק".

היראה המקרבת

דוד המלך מעלה את הארון מקרית יערים ירושלימה, ובעקבות טעות והתנהגות שאינה ראויה כלפי ארון השם אדון כל הארץ, נענש עוזה בעצם השמחה. לאחר התגובה הראשונה של דוד "ויירא דוד את השם ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון השם" – שמירת מרחק, מבין דוד, מתוך הברכה שהביא הארון לבית אדום הגיתי, שמטרת היראה והמרחק איננה ב"שב ואל תעשה" כי אם תוספת זריזות ותוספת שמחה. כי אם ארון השם שייך למדריגת קדושה כל כך עליונה שלעומתה שחה כל קומת האדם, כמה גדול האושר הממלא את לב האדם שנקרא והצטווה לכבד ולשרת מציאות כל כך עליונה. הרי באותם רגעים שאדם עומד מול מציאות קדושה כארון השם הוא כולו בגן עדן ממש! הרי רגעים אלה שקולים ככל חייו, ואף יותר מכך. תחילה, השמחה בהעלאת הארון הייתה שמחה של נחת רוח והתגשמות ציפיות. יחס זה אינו ראוי לארון השם כי יש בו הפרת גודל היראה הראויה לקדושה כל כך עליונה. אך לאחר העונש, לאחר "בקרובי אקדש" השמחה נובעת מתוך גודל היראה. זו היא שמחה טהורה שכולה ענווה ועבודה, ואין בה חשש של גסות וגאווה.

בהמשך ההפטרה מבאר דוד בתשובתו למיכל את כוחה ואת משמעותה של השמחה הנעלה הנובעת מיראה טהורה. אומר דוד שבשמחתו לפני השם הוא "ממצה" את כל הערכים החשובים המוטלים עליו במשך כל חייו. הרי כל הטוב וכל הערכיות וכל אידיאל בעולם, נמצא וקיים אך ורק מרצון השם. כאשר דוד דבק בכל לבו ונפשו וללא שום חציצות, בעבודת השם בשמחה, הרי הוא נוגע ומזוהה ומחובר בשורש כל הטוב, בשורש כל המצווה והחובה. גם כבוד מלכות ויראת מלך ישראל אינם יוצאים מכלל זה. כי גם הן אינן אלא ביטויים של רצון השם ומצוות השם. לכן הן אינן נחלשות על ידי שמחת דוד כי אם מתחזקות. כי, כאמור, השמחה היא ביטוי של דעה עמוקה האומרת שכל גורלו וכל חייו של האדם מתעלים מאד בעמידתם לפני השם. למדריגה גבוהה זו זכה דוד מתוך היראה הגדולה שמילאה את ליבו בעקבות העונש הפתאומי שפגע בו במות עוזה.

לסיכום, ההפטרה מלמדת אותנו את טיב הקדושה והכבוד המכוונים בעונש המגיע לצדיקים כדברי משה רבינו. לא להפחיד ולהרפות ידיים חותרת מידת דין זאת, כי אם לצירוף ולטיהור המאפשרים דביקות גמורה בעבודת השם. יראה שלימה מכוונת לעבודה של הזדהות מלאה, הרצופה ענווה שמחה ואהבה רבה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.