"לא הבאת לי שה עולותיך" אומר הנביא. וצריך עיון, איה מצאנו שהנביאים מוכיחים את ישראל שלא הביאו את הקרבנות. הרי ישעיהו צווח ואומר "למה לי רוב זבחיכם... שבעתי עולות אילים..". אדרבה, תמיד התוכחה היא שהרבו בקרבנות על חשבון מעשים אחרים.

הקרבנות – לרצון ה' או לרצון ישראל?

לגבי הקרבת קרבנות אומרת הגמרה בסוף מנחות "לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם". ולפני כן נאמר שם "אל תאמר אעשה רצונו כדי שיעשה רצוני, לא לרצוני אתם זובחים". ולעומת זאת, אומר רש"י ריח ניחוח – שאמרתי ונעשה רצוני, וזהו ציטוט מן הגמרא במסכת זבחים. אם כן, האם הקרבנות הם לרצוננו או לרצון ה'?

נראה, אם כן, שהמכוון בקרבנות הוא שהרצון שלנו יתעלה על ידי הקרבת הקרבן עד שהקדוש ברוך הוא יוכל לומר שנעשה רצונו. כי  נכלול את רצוננו ברצונו המוחלט, וזהו כביכול החלק של רצונו המסור לנו. כלומר, נושא התעלות הרצון שלנו עד לטהרת הרצון של מעלה - זהו רצונו בהקרבה.

ממילא מובנים דברי הנביא. "עם זו" אומר הנביא "יצרתי לי" שיהיה רצונם מיוחד לי. עם ישראל נוצר ונועד כדי להאמין וכדי להיות מסור לרצון השם הבורא ומנהיג את העולם, לרצון השם הנמצא ומתגלה ומחייה את העולם, וקל וחומר אותנו, את נשמותינו וגופינו. אם את הקרבנות מקריבים לשם מצווה בלבד, כדי לקיים את רצון השם ולהתבטל אליו, זה עדיין נחשב שהקרבן לא הובא לשם. כי ההקרבה השלימה והנכונה היא ל"הביא" את רצון המקריב עד רצון השם. אם המקריב לא התעלה לגמרי בהקרבה, אם לא נחשף בו הרצון הטהור הישראלי לרצות את הטוב הלא-מוגבל, לרצות שהבריאה כולה תתעלה לאותו טוב שלם במחשבתו העליונה של הבורא, אם המקריב לא התאהב בהקרבתו במקור החיים, באלוקים חיים, וכוסף לידבק בו בכל מאודו, הרי עדיין לא הביא את קרבנו "לרצונו לפני השם" ככתוב בתחילת הפרשה.

ההקרבה הייחודית של ישראל

לפעמים, נוצרת בטעות השוואה מסיומת בין ההקרבה של ישראל לבין הקרבת הגויים. כיון שישנה זהות מסוימת בתיאורי מעשה הקרבן, רואים בטעות את הקרבן כעין איזה ביטוי אנושי שהיה נהוג בזמנם שאומץ על ידי התורה. האמת היא הפוכה. הקרבן הוא ביטוי מאד עליון ואוטנטי לאדם מאד קדוש וטהור כאדם הראשון וכנח ואברהם. אמנם גם כל הגויים המשיכו לדבוק במעשה הקורבן למרות שכבר לא היו ראויים לו מחמת ירידתם, וממילא ירד מאד ערך ההקרבה וכל תדמית הקרבן נתעוותה. אולם התורה מצווה על הקרבן הטהור והנשגב של אדם הראשון, ואפילו למעלה ממנו, כראוי למעלת ישראל. הנביא בנבואת ההפטרה מדגיש את ייחוד אמונתם של ישראל לעומת הרמה האפשרית לאמונות הגויים, למען נדע להבחין ולהבדיל בין ההקרבה לפי מבטה הראשון המשפעת מהנהוג בעולם הגויי, לבין ההקרבה שישראל נקראים אליה שהיא אכן מציינת את מעלתם הסגולית של ישראל שלמענה נוצרנו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.