הגלות איננה ריחוק מה'

בפסוקים הקודמים להפטרה מתאר הנביא את החלטיות הגלות ואת סיבתה. הגלות תקיף את כל היושבים בארץ ישראל ללא יוצא מן הכלל ולא יוכל שום פרט להסתתר ולימלט ממנה. הסיבה שעונש החוטאים הוא דווקא גלות היא משום שטימאו את הארץ בחטאיהם. תחילה, פוקד השם על חילול ארצו ונחלתו ומוציא ממנה את כל החוטאים.

כאשר בני ישראל יתחייבו ח"ו בעונש הקשה המתואר בפרשה ויבואו עליהם כל נבואות החורבן שנאמרו בפי ירמיהו, יראו בני ישראל את עצמם נזופים ומרוחקים מהשם. יתכן שיתייאשו מלהתפלל שהרי התרה בהם ירמיהו כמה פעמים שהשם לא ישמע את תפילתם. יתכן שירגישו ויחשבו שאין טעם להוחיל ולקוות לשם כי אין חפץ לשם ברשעים. בהפטרה מגיב הנביא למצב זה ולדיעות אלו. מלמד אותנו ירמיהו שהביטחון בשם וממילא התוחלת לעזרתו ולישועתו, הוא היחס הנכון לכל נברא כלפי הבורא וכלפי השגחת הבורא בכל מצב. הביטחון בשם הוא יותר מזכות ואפשרות, הוא יותר ממצווה ומידה טובה. הביטחון הוא ביטוי ישיר להכרת הבורא ולהכרת הבריאה והבריות. הכרה אמתית ונכונה קובעת בצורה חד משמעית ונחרצת שכל חי חייב להיות מלא בבטחון בשם, זהו "אויר לנשימה" שאי אפשר לוותר עליו בשום אופן.

גם הגויים ישובו אל ה'

בפתיחת ההפטרה מקדים הנביא שגם הגויים מאפסי ארץ הרחוקים מהשם ומדרכיו ומלאים פגמים ועוונות לא פחות מבני ישראל, סופם לנטוש את דרכיהם הרעים ולבקש את השם. קביעה זו, ממשיך הנביא ומבאר, מבוססת רק על "נתון" אחד. האלוקות של השם היא אמתית וזולתה שקר, ורק האמת קיים לעד והשקר אינו אלא דמיון זמני העומד להתפוגג במוקדם או מאוחר.

עובדת מציאות ה' על ידי בית המקדש

בסוף ההפטרה מבאר הנביא מדוע בטוחים אנו שגם בני אדם קרוצי חומר בעולם הזה, מסוגלים ומחויבים להאמין שההכרה האמתית היא נר לרגליהם והיא משפיעה והולכת ומתגלה, הולכת ומתגברת תמיד. אולי כל עולם הזה, על כל בריותיו, נזנח וגורלו הוא רק זמני ולא נצחי משום ה"שקר" שנראה כל-כך דומיננטי בקרבו? התשובה, אומר הנביא, הוא "מקום מקדשנו" בית המקדש הוא אחד הדברים ש"היו" כביכול לפני שנברא העולם. בית המקדש שקול ככסא הכבוד. הוא נצחי, מוחלט, משפיע על כל שאר הבריאה ולא מושפע מיחסיותה וזמניותה. מציאות המקדש היא מכריזה את ממשלת האמת בתכלית העולם ובתהליכים ההיסטוריים.  היא סיבת חוזק האמונה בעומק נפשנו שטוב לחסות בשם ונכון לבטוח בשם בכל עת. כי השכינה נמצאת בארץ במקום המקדש וכול הירידות והרשעים הרוצים להרחיק את השכינה ואת השפעתה המכרעת של האמת על העולם והנפשות לא יוכלו לה.

אומר הנביא: הבוטח בשם באמת, פוגש את טוב השם בכל צעד ושעל. כל מעשיו יונקים ממקור אמין ובטוח כעץ שתול על פלגי מים וממילא מצליחים. אך הבוטח באדם, זונח את עושר הברכה הטבעית והולך לעולם מלאכותי שראשיתו ואחריתו אינו מובטח כלל וכל מעשיו והצלחותיו תלויים על בלימה. מתעלם הוא מהדבר היסודי והאיתן ביותר וסופו לייבוש ולבושה.

לסיכום, מצבנו הקשה בזמן החורבן אינו מבטל ח"ו את תוחלתנו לשם אלא מטהר ומצרף תוחלת זו. התוחלת אינו נובע ואינו מותנה בחוויית הצלחה. התוחלת באה מתוך הכרה ואמונה צרופה, ומולידה היא על כן הצלחה וברכה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.