החל מפרק מט בישעיהו, נפרס נושא שלם בספר ישעיהו, המעמיד את אמונת ישראל ביכולת ה' לגאול אותם ובכוונתו לעשות זאת. בפרקים אלו ישעיהו מתמודד עם שלוש קושיות המצויות בנפש של עם ישראל, ומונעות מהם להאמין כי הגלות היא ברת סיום. בעיני ישראל, הם אינם מוכשרים להיגאל ואינם ראויים לגאולה. ישעיהו מתנבא כנגד קושיות אלו, אחת אחת, ומעמיד בעם ישראל קומה חדשה של אמונה בגאולה. בשנה שעברה, עסקנו בפירוט קושיות אלו.
הבעיה הקשה ביותר – העייפות בגלות
לאחר ההתמודדות עם שלוש הקושיות של ישראל, מגיעה בעיה קשה יותר: העייפות הפיזית והנפשית של ישראל בגלות גורמת להם לחוסר מוכנות נפשית לגאולה. העייפות והליאות מן הגלות אינן מסתכמות בקושיה מסויימת על היתכנות הגאולה, אלא זהו מצב נפשי כולל אשר חוסם כל יכולת לעודד את ישראל ולהפיח בהם כוחות חדשים ורעננים להתנער ממוות הגלות. כדי לעורר את ישראל זקוק הנביא לעזר אלוקי יום אחר יום, שיכוון אותו: "ה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת [-לענות] אֶת יָעֵף [=עייף] דָּבָר, יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר [=בכל בוקר] יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים [=את נבואותיו]" (ד, הפירוש על פי בעל ה'מצודות').
יתכן לומר שכוונת הנביא היא שכל השאלות שלהם נתן מענה עד כה נובעות ממכנה משותף של עייפות ישראל. רק מתוך לאות הגלות והייאוש המזדחל במהלכה ללב, ניתן להקשות על הגאולה. פעולת העייפות של הגלות היא כה חזקה עד שהנביא צריך לימוד מחדש כל בוקר כדי לענות עליה. רק דיבור רצוף - בוקר אחרי בוקר כתמיד של שחר - יכול לרומם את המבט של הנביא באופן קבוע מן המבט הגלותי.
התמודדות הנביא וחיזוקו משמים
אולם לא רק ישראל זקוקים לכוחות אדירים כדי להתנער מן הגלות. ישעיהו הנביא המבשר על כך זקוק לכוחות דומים על מנת ללכת נגד הזרם ולנער את העם מעייפותו. מלבד הסיוע האלוקי המיוחד שישעיהו זקוק לו כדי להתמודד עם בעיית העייפות, הוא זקוק גם למוכנות והסכמה פנימית לספוג התנגדות עצומה ואלימה מצד ישראל - "אֲדֹנָי ה' פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי[1]. גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק" (נ, ה-ו). מכיוון שהנביא מנבא על התרחשויות עליונות שיתרחשו בעתיד - התרחשויות שישראל אינם יכולים להבחין בהן בגלותם - הוא יודע שיצטרך להתמודד עם ביזיונות, אך הוא יודע גם שהקב"ה לצִדו - "וַאדֹנָי ה' יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי..."
בפסוקים אלו מתגלים המורכבות והקושי שישעיהו נטל על עצמו בקבלתו את תפקיד הנביא. והנה, דוקא בחטיבה זו, ובה ישעיהו מצטווה להודיע לישראל על הגאולה ולהילחם בתפיסות הגלות שדבקו בהם, מתגלה הקושי הגדול בשליחותו של ישעיהו. בניגוד לירמיהו ויחזקאל שנרדפו על נבואות הפורענות שנבאו, ישעיהו נרדף דוקא על נבואות הנחמה! בענין זה מתבטאת השפלות התפיסתית שבגלות במלוא חריפותה - דוקא כאשר הנביא מנבא על הטובה והישועה שתהיה לישראל ותשבור את מסגרות הגלות עליו להתמודד מול רדיפות המון העם. העם נדבק בטומאת הגלות בנפשו וברוחו, והוא אינו מסוגל לעבור את המהפך התפיסתי אשר מחולל ישעיהו. אנו רואים עד כמה שורשי הגלות התנחלו בלבבות העם כבר בזמנו, ועל כן עליו לומר נבואות אלו בחירוף נפש מולם., נחמות ישעיהו מתאפיינות בהתנשאות לעולם חדש, עולם של גאולה בו משתנים כללי המשחק. הוא תובע מן העם לצאת למאבק מול המציאות הגלותית אשר החל מימיו היא הולכת ומלפפת אותם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.