כיצד ניתן לשמוח בעקרות?
שבת פרשת כי תצא זו השבת החמישית מתוך שבעת הפטרות הנחמה. בשבת זו קוראים חלק מפרק נד בישעיהו.
כנסת ישראל נקראת בתחילת ההפטרה לשמוח – "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'". ישעיהו מבשר לישראל שעקרותם תפסק והם יזכו לריבוי ושפע ברכה בזמן הגאולה. אולם עוד קודם לכך מזכיר הנביא כי יש לעקרה לשמוח דווקא בהיותה עקרה ("רני עקרה לא ילדה"), עוד לפני התקיימות הבשורה של פרי הבטן. וליתר דיוק: על כנסת ישראל לשמוח בעקרותה משום שתופעת העקרות עצמה היא היא שתהפוך לסיבת ההולדה בעתיד ("כי רבים בני שוממה מבני בעולה"). מהו אם כן, ה'חוק' היוצר בנים דווקא לעקרה?
מצוי כאן עיקרון נשגב ומיוחד המביא להיפוך המעמדים, והוא מתבאר במסכת ברכות (י, א): "אמר לה ההוא מינא [=אותו המין בעל האמונה המעוותת] לברוריא: כתיב: 'רני עקרה לא ילדה', משום דלא ילדה – 'רני'? אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא [=שוטה! קרא את סוף הפסוק בו מתבארת שאלתך], דכתיב: 'כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה''; אלא מאי עקרה לא ילדה? [=מדוע בכל זאת קורא הנביא לשמוח בעקרות?] רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו [=כמותכם]". ברוריה מבארת כי יסודה של שמחת ירושלים הוא אכן בהיותה עקרה – על כך שהיא נמנעה מלהוליד שפע של בנים אשר יחטאו וייענשו, כפי התופעה הרווחת באומות העולם. אותה העקרות מהולדת חוטאים, היא שתהיה לסיבת ההולדה בעתיד הטוב.
ובמבט פנים ישראלי
במדרש שיר השירים רבה (ד, ו), מתבאר פסוק זה על פי אותו העיקרון, מתוך חשבון פנים ישראלי: "אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: בחורבנה [=של ירושלים] העמידה לי צדיקים, ובבנינה העמידה לי רשעים, בחורבנה העמידה לי צדיקים, דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו, בבנינה העמידה לי רשעים, כגון אחז וחבורתו, מנשה וחבורתו, אמון וסייעתו. [אמר] ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן: על הדא דר' לוי [=על פי דבריו של ר' לוי הללו] אמר ישעיה: 'כי רבים בני שוממה מבני בעולה', הוי [=הרי התבאר ש]צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה". במדרש זה מבארים חז"ל כי אכן, שנות השממון של ירושלים לא היו אלא מהולדת רשעים. הואיל והיה החטא שרוי באומה, התמעט ריבוייה, בכדי שלא יוולדו לה רשעים רבים. הואיל וכן, אותו השיממון לא היה מוחלט, אלא הביא לתופעה של הולדת צדיקים בישראל.
שני המדרשים הללו מבארים אפוא את פשט הפסוק שעל פיו ירושלים תשמח בעתיד לא בבניה הנולדים בלבד, אלא בעקרות שחוותה לאורך הגלות. ירושלים תוליד דווקא משום שהיתה רחוקה בתכונתה מן העולם הזה בשפלותו, ועל כן לא היתה ראויה להוליד כל עוד החיים ההוויים היו שפלים וכעורים.
הגורם לריבוי בניה של "בני שוממה" בעתיד יותר מ"בני בעולה מתגלה באופן שלם רק בפסוק ה – "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא" – "משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון שבא ללקחה כתב לה מתנות רבות כבעל. כך העולם הזה אירוסין היו, שנאמר (הושע ב): 'וארשתיך לי לעולם', ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנאמר: 'החדש הזה לכם'. אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר (ישעיה נד): 'כי בועליך עושיך'". יהיה לציון בעל חדש, הלא הוא הקב"ה בעצמו, ודווקא משום שבשנות הגלות הרבות היא שמרה על תכונתה המרוממת, והיתה משום כך עקרה, תהיה היא ראויה לו. אז תזכה היא לריבוי בנים מ'בעלה'; בנים רבים וצדיקים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.