בין הבטחה לתנאי- להפטרת פרשת ויחי

בשעה שמצווה דוד את שלמה בנו על המלכות - על תנאי צווה אותו. "וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר: אָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ: וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֤כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֤יו מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְוֹתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם: לְמַעַן֩ יָקִ֨ים יְקֹוָ֜ק אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֘ לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֤כֶת לְפָנַי֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל" (מלכים א פרק ב פסוק א - ה) כדי שיקיים ד' הבטחתו לבית דוד למלכות הנצח – חובה עליהם לשמור את דרכם, ללכת לפני ד' באמת בכל לבבם ובכל נפשם.

כפל משמעות - תנאי או הבטחה מוחלטת

אומנם, מילה אחת מיותרת- חותכת את משפט התנאי הפשוט הזה וחוזרת באמצעיתו, במקום שאינו מקובל מבחינה תחבירית:

לְמַעַן֩ יָקִ֨ים יְקֹוָ֜ק אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֘

 לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֤כֶת לְפָנַי֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם

לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל:

חזרת המילה' לאמור' גורמת לנו לקרוא את המשפט בכפל משמעויות:

• המשמעות ראשונה - משפט תנאי רגיל: אם ישמרו בניך את דרכם – לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל.
• המשמעות השניה – החצי השני של המשפט עומד בפני עצמו : ד' דיבר עלי לאמור לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל.

הצגת המשפט בצורה זו מהווה צוהר למתח בין ההבטחה האלוקית לבחירה האנושית בסוגיית הבחירה בבית דוד. אותו משפט עצמו נושא שתי משמעויות סותרות. משמעות אחת התולה הכל בבחירה האנושית ובמעשיה הטובים ומשמעות שניה, מקבילה, המציגה את המוחלטות האלוקית בבחירה בבית דוד.

וכן ניסח את הדברים הרמב"ם בלשונו המאירה: "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי, אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר: "אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו." (רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ז - ח) אע"פ שלא זכה אלא לכשרים - לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הבטיחו הקב"ה בכך., תמצית המתח בין הבחירה להבטחה האלוקית במשפט אחד.

הבטחה ותשובה בגאולתן של ישראל

לא רק בנוגע לבית דוד מציג הרמב"ם את המתח בין ההבטחה האלוקת לבחירה האנושית. גם בנוגע לשאלה האם הגאולה תלויה בתשובה. שאלה שנחלקו בה גדולי התנאים, פתר הרמב"ם בצורה דומה: כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'. (רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ה) הגאולה תלויה בתשובה, בבחירתן של ישראל. אבל הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן.

הידיעה והבחירה במשנת הרמב"ם - תודעה קיומית של האדם

נראה, שהדברים משתלשלים משיטת הרמב"ם הידועה, בעניין מקומה של שאלת הידיעה והבחירה בתודעת המאמין. וכך כתב הרמב"ם בפרק ה בהלכות תשובה, הפרק בו הוא מבסס את האמונה בבחירה חופשית: "שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה ....... הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי..." (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)

הראב"ד במקום, השתומם על חשיפת השאלה המורכבת של הידיעה והבחירה, בספר שנועד להמון העם. לדידו נכון היה להצניע את הדיון בנושא ולהשאיר את ההמון על תמימותם: "לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ." (ראב"ד שם)

נראה שלשיטת הרמב"ם, תודעת הקיום המשותף של הידיעה והבחירה, היא תודעה קיומית המחויבת לאדם מאמין .שהרי עקרי הדת תלויים בה . חוסר היכולת של האדם להשיג דבר זה, לא רק שאיננה צריכה למנוע ממנו מלהניח את שני העקרים בין עיניו, אלא שהוא מהווה בעצמו  מוקד של יראת שמים, במובנה המהותי והעמוק ביותר: "כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְקֹוָֽק:  כִּֽי־גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּבְה֤וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶֽם" לא זו בלבד אלא שאמונה שלמה בכוחה של התשובה, מצריכה אמונה מלאה ביכולת הבחירה האנושית, יחד עם בטחון גמור בגלגול האלוקי את מהלכה של התשובה. והרי זהו ההקשר המקורי של הפסוקים העוסקים בפער מחשבות האדם למחשבות ד'. "דִּרְשׁ֥וּ יְקֹוָ֖ק בְּהִמָּצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב: יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְקֹוָק֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ" וזאת למה? "כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְקֹוָֽק: כִּֽי־גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּבְה֤וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶֽם"

הבנת הפער בין מחשבות ד' למחשבותינו מחזק אצלינו את הבטחון במהלך האלוקי ובגלגול הדברים לטובה: "כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל: כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹֽא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו" (ישעיהו פרק נה פסוק ו - יב)

"ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית של בטחון התשובה."

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.