מה בין פרישות הנזיר לקדושה?

נזיר נקרא קדוש. ממשיכה הגמרא ולומדת מנזיר: ומה זה שלא פרש עצמו אלא מן היין נקרא קדוש, הפורש עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה! מכאן ליושב בתענית שנקרא אף הוא קדוש [בתנאי שהמתענה בריא, והתענית אינה מזיקה לו גופנית או נפשית].

כדי להתבונן ולהבין דעה זו של חז"ל ראוי לשאול: האם ההינזרות המעשית מצדיקה לתת לנזיר תואר קדוש? מדוע כל איש וכל אשה שחשקה נפשו לכוף את יצרו ולשנות את התנהגותו כדי להבליט את כבוד שמים וכבוד התורה, זוכה "אוטומטית" להיות קדוש? וכי הרצון הטהור והריסון המעשי הם עיקר האדם? ומה עם שאר מידותיו בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ומה עם רמת דעתו את השם ואת תורתו? האם אדם יכול להיות קדוש אם לא עמל רבות לעבור שינוי יסודי בכל כוחות חייו?

נראה שקדושת הנזיר היא עדות שבעצם כל ישראל קדושים. כלומר, הפרישות של הנזיר אינה הופכת דבר שאינו קדוש לקדוש. הקדושה של הנזיר היא נובעת מהקדושה של הנשמה  שלו שקיימת תמיד. הנזירות היא "קריאה" לקדושה זו לבוא ולנוח כביכול על ראשו. פרישתו של הנזיר, אם כן, מאפשרת לו להיות כלי-קיבול לחוש את קדושת נשמתו, להתחזק על ידה ולאמץ את כוחו ללכת בדרכי השם. עדיין קיימת שאלתינו, מה היחס בין התקדשות זו של הנזיר לבין ההדרכה הרגילה והמוכרת לנו של התורה שהאדם צריך לעמול ולהתייגע ללמוד ולקיים על מנת להתעלות? מתי הנזירות משובחת ומומלצת, ומתי איננה אלא אשליה דמיונית שאפשר לשנות משהו באמת על ידי פרישה "בלבד"?

עוצמות הנזיר כתגובה לרשע

בהפטרה קוראים אנו את הציווי על נזירות שמשון. שמשון אפילו לא היה צריך לבחור בפרישה. הוא נולד נזיר ועל כן זכה בקדושה מיוחדת של השכינה המלווה אותו ונותנת לו כוחות על אנושיים. ומה ייעוד מציאות יוצאת דופן זו? אומר המלאך "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים". כלומר, אין חייו ודרכו של שמשון דוגמה לדרך הראויה לאדם מישראל. לכתחילה ראוי לאדם מישראל להתעלות ולהתקדש על ידי לימוד תורה וקיום מצוות ולא על ידי נזירות. אך בדיעבד, כשישנו אויב מסוכן בשער, בוחרת ההשגחה "תגובת נגד" עוצמתית ודראסטית של הקדושה, המופיעה "פתאום" בבת אחת על ידי הנזירות. קדושת הנזירות היא מחאה חריפה על הרשעים ועל הרשעות המנסה לכבוש את העולם. הנזירות היא אכן ביטוי לקדושה החיה וקיימת בפנימיות החיים. הנזירות ממחישה לנזיר ולכל סביבתו את גודל כוחה של הקדושה, את יכולתה לנצח את הטומאה ולכונן חיים טהורים וקדושים. אך הנזירות היא, כאמור, אופן חריג להופעת הקדושה בעולם. היא מיועדת לשלב הראשון של המלחמה באויב. השלב השני שיסיים את הישועה והניצחון יבוא בדורו של דויד המלך, על ידי גיבורי קודש שהתעלו דווקא בדביקותם בתורה, כבניהו בן יהוידע ראש הסנהדרין, וכדויד עצמו שהתעלה בתורתו ובתפילותיו.

אומרים חז"ל שלכל אדם יכולה להזדמן מציאות מקבילה לאויב הפלשתי שמנסה לחנוק את קדושת עם ישראל. הרואה סוטה בקילקולה, יזיר עצמו מן היין, אומרים חז"ל. כלומר, כשאדם נפגש עם מצב שיצר רע התגבר עד הריסת הבית, עד החרבת הקשר הקדוש בין איש לאשתו הראוי להיות ה"תא" הבסיסי להשראת שכינה בעולם, ראוי לעורר עוצמה של קדושה על ידי קבלת נזירות. ראוי למחות על הירידה בהוספת שטף קדושה. אולם, למדנו בהפטרה שתגובה זו ענינה להביא מיפנה ולהתחיל את הישועה. הישועה השלימה מיצר הרע תהיה רק כשילמד אדם להתקדש ללא פרישה מוגזמת מהיין, על ידי הדרכתה השלימה של התורה שהיא הדרך "הארוכה שהיא קצרה" להשכין שכינה בעולם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.